רן סולומון, "אמבר" מכון תערובת.
(תקציר מתורגם למאמרם של: 100:1045 ,.K. Macmillan, X. Gao, and M. Oba, 2017. J. Dairy Sci)
רקע
אצידוזיס תת קליני (SARA) הינה הפרעה מטבולית הבאה לידי ביטוי בעיקר בפרות גבוהות תנובה הניזונות ממנות המכילות שעור עודף של פחמימות פרמנטביליות (פריקות-כרס). כתוצאה, חל יצור רב של חומצות אורגאניות ע”י המיקרואורגניזמים (מק”א) בכרס וה-pH של מיץ הכרס יורד; כאשר ה-pH יורד אל מתחת ל-5.8 לזמן ממושך, נגרמות בעיות בריאותיות כמו למיניטיס ואבצסים בכבד; תמותה של פרוטוזואה וחיידקים מפרקי דופן תא צמחי; פגיעה בנעכלות דופן התא, צריכת המזון, יצור החלב ובמיוחד יצור השומן. במחקרים בודדים התברר, שהאבסה במנה עתירת גרעינים הביאה לתגובה שונה בין בע”ח שונים באותה שלוחה מבחינת ירידת ה-pH, גם בין פרות חלב וגם בין עגלים. הסיבה לשונות הרבה בירידת ה-pH, בתגובה לעומס פחמימות פריקות במנה, אינה ברורה דיה. לכן, נקבע אינדקס SARA, המכמת את עוצמת התגובה לעומס פחמימות, ולוקח בחשבון את משך הזמן בו ה-pH הוא מתחת ל-5.8 מנורמל לצריכת המזון של הפרה. מה גורם לפרה להיות טולרנטיות יותר לירידה ב-pH? יצור נמוך יותר של חומצות שומן נדיפות? ספיגה טובה יותר שלהן מהכרס לדם? בררנות פחותה יותר של סיב ארוך? יצור רוק מוגבר? התנהגות אכילה המתבטאת במספר רב של ארוחות קטנות? על פי הידע מהספרות מסתמן שריבוי מספר חלוקות המזון (4 פעמים לעומת 1 או 2), הביא לירידה במשך הזמן שהוקדש לאכילה ב-90 הדקות הראשונות לאחר חלוקת המזון, כנראה גם להקטנת צריכת המזון לאחר חלוקתו, ואולי אף להשריית pH יותר יציב בכרס (אם כי לגבי pH, לא התקבלו תוצאות חותכות).
מטרת המחקר המתורגם (שני ניסויים), היתה לבחון האם התנהגות האכילה של פרות אשר נמצאות בסיכון גבוה ל-SARA שונה מזו של פרות אשר נמצאו בסיכון נמוך. כמו כן המחקר בדק האם הגברת תדירות האבסת הבליל תקטין את הסיכון ל-SARA בפרות בסיכון גבוה.
תוצאות
בניסוי הראשון, 16 פרות המצוידות בפיסטולה בכרס, הואבסו במנה עתירת גרעינים, אחת ליום, על מנת להשרות תנאים המגבירים את הסיכון ל-SARA. לאחר 17 יום של הרגלה למנה זו, נמדד pH בכרס כל 30 שניות למשך 24 שעות; על פי תוצאות המדידה, חולקו הפרות לשתי קבוצות: האחת – בעלת סיכון גבוה ל-SARA (7 פרות) והשנייה – בעלת סיכון נמוך ל-SARA (9 פרות). סיווג הפרות היה עפ”י “אינדקס SARA”, פרמטר המחושב כשטח העקומה מתחת ל-pH 5.8, מחולק בצריכת החומר היבש של הפרה. במהלך אותן 24 שעות דגימת pH מיץ הכרס, נקבעה אחת ל-5 דקות גם התנהגות האכילה של הפרות; בסיכומה של המדידה התנהגות האכילה חולקה ל-3 תקופות של 8 שעות מרגע חלוקת המזון. למרות שלא היו הבדלים מובהקים בצריכת המזון, פרות אשר היו בסיכון SARA גבוה, בטאו משך אכילה ארוך יותר ב-8 השעות הראשונות לאחר האבסתן (186 לעומת 153 דקות אכילה), ומשך אכילה נמוך יותר ב-8 שעות האחרונות (19 לעומת 43 דקות אכילה) בהשוואה לפרות בסיכון SARA נמוך.
בניסוי השני (העיקרי), 8 פרות חלב מפוסטלות בכרס, ניזונו במנה עתירת גרעינים (המשרה SARA), שחולקה אחת ליום (טיפול X1; בשעה 08:00), או 3 פעמים ביום (טיפול X3; בשעות 20:00 ,15:00 ,08:00) במתכונת cross-over (2 תקופות; בשנייה הוחלפו טיפולי תדירות ההאבסה). כל תקופה נמשכה 21 יום: 17 ימי הרגלה ו-5 ימי איסוף נתונים. מדידת ה-pH ומדדי התנהגות נעשתה במשך 72 שעות רציפות. מדדי ההתנהגות סוכמו בנפרד ל-3 חלקי יממה: 22:00- ;15:00–08:00 4 .08:00-22:00 ;15:00 פרות סווגו כבעלות סיכון גבוה ל-SARA ו-4 אחרות – סיכון נמוך, זאת על פי “אינדקס SARA” שהוזכר לעיל. האבסת X3 הקטינה את משך האכילה בתקופה הראשונה – 15:00-08:00 (99 לעומת 145 דקות), והגדילה את משך זמן האכילה בתקופה השלישית – 08:00-22:00 (76 לעומת 43 דקות), לכל הפרות, ללא קשר לסיווגן עפ”י אינדקס SARA, זאת בהשוואה להאבסה X1. עבור פרות אשר היו בסיווג “סיכון גבוה ל-SARA”, האבסת X3 הקטינה את השטח מתחת ל-pH 5.8 (דהיינו, היו חשופות פחות זמן ל-pH נמוך זה; 51 לעומת 98 X pH דקות/יום), אולם X3 לא השפיע על ה-pH של פרות “בסיכון נמוך ל-SARA”. יצור החלב לא היה שונה בין הטיפולים, אולם האבסת X3 הגבירה את יצור שומן החלב באופן בולט בהשוואה ל-X1 (1.22 לעומת 1.05 ק”ג/יום), עבור כל הפרות, ללא קשר לסיווג הסיכון ל-SARA.
סיכום
תוצאות מחקר זה מראות שפרות אשר נמצאות בסיווג “סיכון גבוה ל-SARA”, אוכלות באופן שונה יותר לאורך היממה (eat less evenly throughout the day; למשל, אוכלים פחות ארוחות לאורך היממה אולם כל ארוחה גדולה יותר, כך כנראה גם “העומס” על המק”א בכרס; כך כנראה גם יצור החומצות האורגאניות); הגברת תדירות ההאבסה עשויה להקטין את החומרה למצבי SARA בפרות בעלות סיכון גבוה ל-SARA, וכן, עשויה להגביר את יצור שומן החלב.
הערת המתרגם – תוצאות העבודה מחזקות את ההמלצה הרווחת ברפת הישראלית להגביר את מספר חלוקות הבליל הטרי, זאת במיוחד בתקופת הקיץ בה הסיכון ל-SARA גבוה יותר (עניין למאמר נפרד), ובנוסף להרבות בקירובי הבליל ככל שניתן (מה שיסייע בהקטנת הברירה של רכיביו אך גם בהגדלת מספר הארוחות והקטנת גודלה של כל ארוחה).
