תקופת המעבר או תקופת סוף ההיריון בעיזים

מבוסס על פרסומם שלSahlu, T. and Goetsch, A., 1998. Feeding the Pregnant and Milking Doe Proc., 13th Ann. Goat Field Day. Langston University, Langston, OK

בששת השבועות האחרונים של הריון מרובה עוברים, ובארבעת השבועות הראשונים לתחלובה, עלולים להיווצר תנאים להתפתחות רעלת הריון – היפוגליצמיה/קטוזיס. ניתן לצמצם אירועי הפרעה מטבולית זו במידה ונמנע מהעז הממליטה את החשיפה לגורמי הסיכון.

ניתן לחלק את תקופת ההיריון בעיזים לשלושה שלבים:

מיום 0 ועד 50;

מיום 51 עד 100,

ומהיום ה-101 ועד ההמלטה.

עד היום ה-100להריון, העוברים מתפתחים באיטיות (תוספת המשקל היומית קטנה). בתקופה זו, העז זקוקה למעט מאוד תוספות תזונתיות הקשורות באופן ישיר לצרכי ההיריון (מעבר לנדרש לייצור חלב, קיום הגוף, פעילות וגדילה בתחלובה הראשונה, במיוחד לצפירה).

תרשים מס 1 מציג את העלייה הדרמטית בדרישות התזונתיות ב-50 הימים האחרונים של ההיריון. תרשים מס’ 2 מציג את קצב עלית משקל הוולדות במשך ההיריון, כ-% ממשקל גופם בהמלטה. כמסתמן  משני התרשימים, השליש האחרון של ההיריון והתפתחות העטין דורשים רכיבים תזונתיים למכביר, כחלבון ואנרגיה. דרישה זו גבוהה במיוחד בהיריון מרובה עוברים כאשר יש ברחם תאומים, שלישיות ורביעיות (תרשים 2). במצב זה, המקום שנתפס על ידי הוולדות בבטן העז גדל, ומקטין את נפח החלל הזמין עבור המזון. לכן, במצב זה, לאור מגבלת צריכת המזון, יש להעלות את ריכוז האנרגיה והחלבון במנה המואבסת. כישלון באספקת הצרכים התזונתיים עלול לגרום להפרעות מטבוליות, כאשר הנפוצה בהן היא רעלת ההיריון – קטוזיס.

הפרעה מטבולית זו עלולה להופיע בסוף היריון-מרובה וולדות, בתחילת התחלובה ולעיתים מספר שבועות אחרי אירוע ההמלטה. קטוזיס נגרם ממחסור באספקת גלוקוז ומירידה בריכוז הגלוקוז בדם. לדרישה הגבוהה לגלוקוז בסוף ההיריון יש קשר ישיר לדרישות התזונתיות של הוולדות המתפתחים. דרישה זו לגלוקוז עולה במיוחד בתחילת התחלובה, עם העלייה ביצור החלב.

בששת השבועות האחרונים של ההיריון יש להתחיל באספקה מדורגת של מנת חולבות על מנת להגביר את אספקת הגלוקוז עבור התפתחות הוולדות ועל מנת להרגיל את העז להרכב מנת החולבות. אין לשנות בבת אחת את הרכב המנה המואבסת ביובש, ממנה עשירה במזון גס – מנת יבשות, למנת חולבות העשירה במזון מרוכז. שינוי חד עלול לגרום לפחיתה בצריכת מזון, פגיעה במצב הגופני, ריכוז שומן נמוך בחלב, פגיעה בשיא החלב, פגיעה במקדם ייצור החלב, שלשול ועליה באירועים מטבוליים כדוגמת אצידוזיס. בכל מקרה, לצורך קבלת החלטה מושכלת לגבי ההזנה בתקופה זו, יש להתייחס למצב הגופני, לגיל, למספר הוולדות ברחם ולפוטנציאל ייצור החלב של העז. המזון הגס חייב להיות באיכות גבוהה, לדוגמא שחת אספסת משובחת. העלאת ריכוז האנרגיה במנה תעודד את התפתחות הפפילות בכרס, גורם מכריע בעידוד צריכת המזון ונצילותו. העלאת כמות הגרעינים הנאכלים מגבילה את ניוד השומנים בגוף העלול לגרום לבעיות מטבוליות. חשיבות מרובה יש לצעד זה בעקבות הירידה בצריכת במזון המתרחשת כיומיים שלושה טרם ההמלטה. כחמישה עד ארבעה שבועות טרם ההמלטה יש להרגיל את העז לחומרי גלם חדשים, אם יש כוונה להכלילם בהרכב מנת החולבות. כלומר, יש להתחיל להאביס את הרכב מנת החולבות בהדרגה.