על טעם ועל ריח

מחקרים רבים נערכו לגבי העדפות טעם וריח בקרב מעלי גרה. פעמים רבות בשגרת העבודה היומיומית אנו נוטים לשפוט ריחות וטעמים לפי ההעדפות שלנו כבני אדם. דוגמאות מוכרות לכולנו הן ריח קליפות הדר או ירק טרי. אך כאשר אנו מייחסים למזון מסוים העדפה בגלל תכונת טעימות (palatability) יש לעשות זאת באופן אובייקטיבי, ומומלץ להתייעץ עם בע”ח עצמו. קשה לקבוע מדעית את העדפותיהם של בע”ח, שכן פעמים רבות הזיכרון שלהם למזון מסוים מתקשר עם ריח. לדוגמא, מזון עם תכולת טוקסינים גבוהה, או מזון בעל תכולה גבוהה של חומרים אנטי-תזונתיים (טנינים, גלוקוזינולאטים וכו’), יסומן על ידי בעל החיים כלא רצוי, בגלל ניסיון לא מוצלח של בעל החיים עם אותו הצמח/המזון, וזיהוי אותו מזון ייעשה בעזרת חוש הריח. מיון המזונות נעשה בעזרת חושי הראייה, הריח, הטעם והמגע. המיון קיים גם במרעה, בטבע, וגם ברפתות האינטנסיביות שלנו, באבוס. הפרות מזהות טעם מתוק, מריר, מלוח, מר וטעם אוממי (הגדרה למזון מתובל, או “טעים ביותר” ביפנית – Umami). בנוסף לברירת המזונות לפי החושים, נמצא גם שבעלי החיים יודעים לצרוך את מזונם לפי תכולותיו התזונתיות. לדוגמא, טלאים שהוזנו במנה בעלת אחוז חלבון גבוה, העדיפו בבחירה חופשית תערובת בעלת ריכוז אנרגיה גבוה, ולהיפך, כאשר המנה הכילה רמה גבוהה של אנרגיה הם בחרו בתערובת בעלת רמת חלבון גבוהה. כלומר, בעל החיים יודע לאזן את צרכיו במידה מסוימת כאשר ניתנת לו בחירה חופשית בין מזונות. השימוש בחומרי טעם וריח כחומרים מעודד אכילה, חשובים במיוחד בקבוצות בהן צריכת המזון נמוכה, כמו פרות לאחר המלטה או פרות חולות.

נערך מחקר שבחן השפעה של חומרי טעם וריח בפרות חלב. מטרת המחקר הייתה לעודד צריכת מזון ומכאן ייצור חלב, אך גם לתת מענה לממשק הרובוטי, על ידי משיכה של הפרות לתערובת ייחודית שתינתן בזמן החליבה ברובוט. בניסוי השתתפו 16 פרות הולשטיין גבוהות תנובה. לאחר חליבת הבוקר ואכילה חופשית של בליל החולבות, ניתנה לכל פרה גישה ל-7 סוגי תערובת בטעמים שונים (ווניל, אניס, חילבה, דבש, מולסה, תפוז, וטימין). מרגע שהפרה ניגשה לאחת התערובות, ניתנו לה כ-5 דקות שבסופן נמדדה צריכת התערובת. מול 7 הטעמים ניתנה תערובת נטולת ריח כביקורת. תוצאות הניסוי מצאו יתרון מובהק לתערובות בטעם ווניל וחילבה, עם יתרון קל לטעם הווניל, בהשוואה לשאר הטעמים. אך בהשוואה לתערובת הביקורת נטולת הריח, לא נמצא יתרון מובהק. לעומת זאת, למיקום התערובת באבוס נמצא הבדל מובהק, כאשר הפרות העדיפו לאכול ממכלי התערובת שמוקמו במרכז האבוס לעומת כלי התערובת החיצוניים, ללא קשר לסוג התערובת. כמתואר בתמונה מימין, ניתן לשער שנוחות העמידה של הפרה הייתה אופטימאלית במרכז, שם היה לה מקום לעמידה חופשית וללא הפרעות לאוזניים מהמחיצות שבין התאים, לכן היא וויתרה על המאמץ שבאכילה מהתבניות שמוקמו בצדדים. לסיכום, זהו נושא מעניין שיש לבחון בתנאי הגידול שלנו, וכמובן לתת לעובדות לדבר ולא לתחושות הבטן שלנו, חזקות ככל שיהיו.

רשימת ספרות מובאת מטה:
99:6585 ,Wang, J., et al., 1996. J. Anim. Sci., 74:2349; Harper, M. T., et al., 2016. J Dairy Sci.