השפעת אורך הסיב של המזון הגס, שעורו במנה, מקורותיו, ושיטת שימורו על צריכת המזון, נעכלותו וביצועי פרות החלב – מטא אנליזה.

S. M. Nasrollahi, et al., 2015. J. Dairy Sci., 98:8926-8939

בתקציר מתורגם זה מובאים עיקרי הדברים של עבודה, אשר ערכה מטא אנליזה (שיטה סטטיסטית לניתוח משולב של תוצאות מחקרים שונים בתחום מוגדר) של הפרמטרים המוזכרים בכותרת, על פי 46 מאמרים אשר פורסמו בספרות המדעית בין השנים 1998-2014.

רקע

מנות עתירות מזון גס (מ”ג) כמקובל במרבית הרפתות האינטנסיביות בעולם (הערת המתרגם: כ-50% ויותר; מקורות המ”ג שונים מהותית מאלו של הרפת בישראל), עלולות בתנאים מסוימים לפגוע בצריכת המזון והאנרגיה של פרות עתירות חלב, עקב אפקט המילוי של הכרס ומערכת העיכול. לכן, לרוב מקוצץ המ”ג לצורך מקסום צריכת המזון, הקטנת הברור ע”י הפרה ושיפור ההידוק בעת הכנת תחמיץ. מאידך אורך סיב (א”ס) קצר מידי עלול לפגוע ברומינציה, הפרשת הרוק ושמירה על pH תקין בכרס. כימות ההשפעה של אורכי סיב שונים, על ביצועי הפרות הינה בעיתית, עקב השונות הרבה בתוצאות, וחוסר העקביות בתגובות הפרה לשינויי א”ס, הנובעים משעור המ”ג במנה, מקורותיו (דגן/קטנית), שיטת שימורו (תחמיץ/חציר), ועוד גורמים (כמו מידת שבירותו; הערת המתרגם). מטרת המטא-אנליזה בעבודה זו הייתה לכמת את השפעת הא”ס של המ”ג על ביצועי החולבות מחד, ומאידך – לכמת את ההשפעה של הגורמים המוזכרים לעיל, על השונות המתקבלת בביצועי הפרות.

להלן ממצאי הניתוח העיקריים (מרביתם תומכים בידע הקיים כיום, שנצבר מזה שנים בקרב תזונאי מע”ג, ואף יושם כהמלצות): צריכת החומר היבש וצריכת ה-NDF היומית, עלו ב-0.527 ו-0.166 ק”ג/יום, בהתאמה, כאשר א”ס ירד, זאת ללא פגיעה בנעכלות החומר היבש; אולם נעכלות ה-NDF ירדה ב-% 0.6. הגברת צריכת המזון עם הקטנת א”ס מיוחסת למילוי קטן יותר של מערכת העיכול, ולקצב אכילה מהיר יותר; מאידך, הירידה בנעכלות ה-NDF מיוחסת לפינוי מהיר יותר של המעכל מהכרס ו-pH נמוך יותר, שני גורמים העלולים לפגוע בנעכלות NDF בכרס. העלייה הבולטת והמובהקת ביותר בצריכת המזון עם הקטנת א”ס התקבלה כאשר המנות היו גבוהות מ-50% מ”ג (בהן מילוי מערכת העיכול משמעותי במיוחד), בעוד שבמנות נמוכות מזון גס (כבארצנו) התקבלה מגמה הפוכה, כנראה עקב פגיעה בתנאים בכרס (pH, היפוטוניות ואוסמולריות; פירוט במאמר). מעניין לציין שבעבודה שנעשתה בעבר (סולומון ושפט, 1999; רפת הפרטנית, מכון וולקני), הגברה דרסטית של משך הערבול והקטנת א”ס, גרמה אף היא לירידה בצריכת המזון של פרות חלב גבוהות תנובה (הערת המתרגם: רפתנים – הקפידו על הומוגניות של גודל הסיב, אך היזהרו מקיצוץ יתר!).

ממצא מעניין נוסף (ואולי מפתיע לכאורה) היה שהקטנת אורך הסיב הגבירה צריכת המזון במיוחד במנות עתירות תחמיץ, ולא במנות עתירות חציר (הערת המתרגם: חובה לציין – מקור החציר במחקרים היה חציר אספסת או חציר עשב דגני ולא חציר חיטה כמקובל במחוזותינו). ההסבר שניתן היה שגודל החלקיקים של העלים, והטקסטורה של הצמח המקוצץ, חשובים לגבי טעימותו וצריכתו, במיוחד בחצירי אספסת ועשב איכותיים, כך שהקטנה משמעותית של גודל החלקיק, של הגבעול ובמיוחד של העלים, פוגם בצריכתם (הערת המתרגם: בולט במיוחד כאשר מוגשת אספסת איכותית כמזון בודד הנצרך על פי בחירה).

ממצאים נוספים: עם הקטנת א”ס של המ”ג, עלה יצור החלב ב-0.54 ק”ג/יום וכן עלה יצור חלבון החלב ב-0.02 ק”ג/יום; מאידך, % השומן ירד ב-0.58% עם הקטנת א”ס, אך יצור ה-FCM (חלב מושווה שומן) לא השתנה. המחברים מציינים כי במרבית הפרסומים בעבר, תוספת צריכת מזון בעקבות הקטנת א”ס לא הביאה להגברת יצור החלב; מאידך, ריבוי המחקרים שנותחו בעבודה זו, ושכלול השיטות הסטטיסטיות בניתוח הנוכחי, הצליחו להראות עלייה ביצור עם עליית צריכת המזון, אם כי שעור העלייה בצריכת המזון אינה תואם את העלייה ביצור, כך שהנחה היא שחלק מהמזון נצרך לטובת תוספת משקל גוף (מה שקשה להראות במחקרים קצרי מועד). הירידה ב-% השומן עם הקטנת א”ס מוסברת ע”י המחברים בירידה ברומינציה, ירידה ב-pH הכרס, שינויים בנתיבי הביו-הידרוגנציה בכרס, ויצור איזומרים של חומצות שומן (CLA) המדכאים יצור שומן ברמת העטין (הערת המתרגם: פרמטרים שלא נותחו, אולם מתועדים היטב בספרות המדעית; ראו הרצאה הנוגעת ל-MFD – דיכוי יצור שומן החלב – בכנס לקוחות מע”ג, אתר אמבר/מע”ג).

וממצא מעניין אחרון: כאשר נבחן השילוב של א”ס ושעור המזון הגס, והשפעתם על % השומן בחלב, נמצא “במפתיע”, שדווקא, ורק במנות נמוכות מ”ג, הקטנת א”ס הביא לעלייה ב-% השומן בחלב. המחברים מסבירים תופעה זו בשני אופנים: האחד – במנות נמוכות מ”ג, הקטנת א”ס, גורמת להגברת אינדקס משך העלאת הגירה (מה”ג), דהיינו, להגברת מה”ג ליחידת מ”ג נצרך, מתוך הנחה שהפרה מפצה על הירידה הכללית במה”ג (האם הביצה קודמת לתרנגולת? הסבר מעניין…). השני – הגברת הקיצוץ הביאה לאחידות גבוהה יותר של המ”ג, להקטנת הברירה של פיסות ארוכות מידי, ולצריכה מיטבית יותר, בפועל, של מ”ג [הערת המתרגם: אכן, מסקנות אלו של המחברים תואמות להמלצה הרווחת ברפת ישראל לגבי בלילי חולבות (בהן התרומה העיקרית של סיב ארוך מקורה בחציר חיטה), הגורסת שעדיף לקצץ יותר את החציר, וליצור בליל עם פיסות קצרות אך אחידות יותר, אשר יצרכו עד תום ללא שאריות מ”ג ארוך סיב, אשר נברר והושאר באבוס].

ולסיכום: לאורך הסיב של מזון גס יש את הפוטנציאל להשפיע על צריכת המזון ויצור החלב של פרות חלב, אולם עצמת השפעתו תלויה בשיעור המזון הגס, מקורו וסוג השימור שלו.

הערה כללית: ההתייחסות לתוצאות מטא-אנליזה חייבת להיות זהירה משום שבעת פרסום מאמר כלשהו, לא כל נתוני הממשק וגורמים משפיעים אחרים, מצוינים בו מפורשות. אי לכך, בעת ניתוח כלל העבודות, ייתכן וגורמים נסתרים מעיני המנתח, השפיעו על תוצאות הניתוח, אותם לא היה ניתן “לנקות” כמרכיב שונות (כמו עונה ועומס חום, מספר חלוקות בליל וקירובי המנה, סוג המערבלת, שעור השאריות היומי ואחרים…).

המעוניינים במידע נוסף הנוגע לתוצאות העבודה, מוזמנים לפנות למתרגם לקבלת הקובץ המקורי (באנגלית).