חסימות בדרכי השתן בטלאים

רקע

סתימות בדרכי השתן הינן בעיה נפוצה בגידול טלאים בממשק אינטנסיבי. האבנים הסותמות את דרכי השתן הן כתוצאה מהתגבשות מינרלים, היוצרים אבנים (קריסטלים) בכליות. במרבית המקרים האבנים קטנות ומופרשות בשתן, אך במקרים בהם האבנים גדולות מדי פיזית ואינן מסוגלות לעבור דרך צינור השופכה (Urethra), נוצרות אותן חסימות העלולות להוביל למוות. התופעה נפוצה בעיקר בטלאים לפיטום, וביתר שאת בטלאים מסורסים, וכמעט ואינה קיימת בנקבות – הסיבה לכך היא שצינורית השתן שלהן קצרה ורחבה יותר פיזית בהשוואה לזכרים.

סימנים קליניים

דיכוי תיאבון, התנפחות הבטן סביב אזור הפין, דיכאון. במקרה של חסימה שאינה נפתחת, שלפוחית השתן עלולה להיקרע, ובעל החיים מת תוך שעות עד ימים ספורים.

כיצד ניתן למנוע?

1. תכנון הזנה מתאימה – יש לשים דגש על מספר פרמטרים. המינרלים המשתתפים ביצירת אותם משקעים החוסמים את דרכי השתן הם: זרחן (P), מגנזיום (Mg) וסידן (Ca). במנה הכוללת חשוב לשמור על ריכוז זרחן נמוך מ-0.45%, ריכוז מגנזיום נמוך מ-0.25%, ויחס סידן/זרחן גבוה מ-2. יחס זה בין סידן לזרחן מקטין את זמינות הזרחן, ומכאן מקטין את יכולתו ליצור משקעים. בנוסף, יש להוסיף למנה מינימום 0.5% אמוניום כלוריד. מטרתו של האמוניום כלוריד היא החמצת השתן של בעל החיים, מה שמקטין את הסיכוי להיווצרות המשקעים. בנוסף, טעמו המלוח מעודד שתיית מים, מה שגורם לריבוי שתן ולהקטנת הסיכוי לחסימה. יש לזכור שא. כלוריד מחמיץ לא רק את השתן, אלא את כלל הרקמות בגוף. שימוש במינון גבוה לאורך זמן עלול לגרום לדילול העצם. לכן, אין לעלות מעל 1.5% אמוניום כלוריד במנה. הדבר חשוב במיוחד בזכרים המיועדים לגידול ארוך טווח (מכירה, הרבעות), ופחות קריטי בטלאים המיועדים לפיטום.

2. ממשק הזנה אופטימאלי – יש לעודד צריכת מים גבוהה בטלאים, ובכך לעודד הפרשת הזרחן והמגנזיום מהגוף, ומניעת היווצרות גושים שלהם. ניתן לעשות זאת על ידי מיקום לפחות שתי שקתות בחצר, ניקיון השקתות בתדירות גבוהה, ושמירה על טמפרטורת מים מתאימה, ובעיקר חשובה מניעת התחממות המים בקיץ. בנוסף יש להקפיד על מתן מזון גס או גרעינים שלמים המעודדים העלאת גירה וייצור מוגבר של רוק.