שכיחות בעיות רגליים הנראות לעין בפטמים נמוכות מ -3%, אבל יש בעיות אחרות המתבטאות בשינויים בתנועה, ירידה ביכולת להישאר בפעילות גופנית ושכיחות מוגברת של צליעות. כל אלו פוגעים ביכולת הפטם להתחרות על מזון ומים ועלולים להוביל לרעב והתייבשות. בעיות רגליים והליכה הם הגורם העיקרי לתמותה ולפסילת פטמים.
התפתחות בעיות רגליים מורכבת וקשורה לגנטיקה, התפתחות עצמות, מחלות, מערכת הורמונלית, תזונה, פעילות גופנית או גורמים הקשורים לסביבה ומימשק. המחקר בשנים האחרונות מתמקד בהשפעה של תנאי ההדגרה על בעיות רגליים בפטמים.
טמפרטורת הדגרה אידיאלית נחשבת בין °37.5-38 מעלות סלציוס ולחות יחסית 50-70%, כשיעד טמפרטורה עוברי “אידיאלי” הוא °37.8 מעלות סלציוס. כל חריגה מטווח זה משפיעה על רמת התנועתיות של האפרוחים. לחות גבוהה מדי יכולה לגרום לרגלים מפושקות, וחימום יתר במשך 8 הימים הראשונים להדגרה יכול לפגוע בלוחית הגדילה של העצם ((TD, כתוצאה מחוסר חמצן. חימום ביצים לפני הכנסה להדגרה עלול להשפיע על מאפייני העצם של אפרוחים בבקיעה ועל שכיחות הרגליים המעוותות עד גיל 40 יום. התפתחות העצם ומאפייניה, מושפעת מטמפרטורה נמוכה בתחילת ההדגרה ו/או טמפרטורת הדגרה גבוהה מדי בשלבים מתקדמים, ולחץ חמצן נמוך בשלבים שונים במהלך ההדגרה.
לתנאי ההדגרה נמצאה השפעה גם על רקמות רכות:
התפתחות סיבי גיד דקים יותר והיווצרות קולגן במהלך הגידול.
גם למועד הבקיעה וגם למשך הזמן בו שוהים האפרוחים בשלב האחרון בהדגרה השפעה גדולה.
התפתחות העצמות והשקעת מינרלים בעצם מתחילים במהלך ההתפתחות מוקדמת של העובר, כך שיתכן שבעיות רגלים מקורן בתקופת ההדגרה.
בסדרת מחקרים, נבדקה השפעה של פרוטוקולי הדגרה שונים, בטווח המומלץ, על שלמות הרגלים. התוצאות לא עקביות אך הצביעו על כך ששינוי הפרוטוקול עלול לייצר וריאציות במינרליזציה של העצם בבקיעה, כפי שהוכח ע”י בדיקת רמות האפר בעצם הירך ושינויים ברמות הסידן והזרחן בפלסמת אפרוחים בוקעים, ולהשפיע על יכולת האפרוחים להישאר עומדים, בגיל 5-6 שבועות.
המדדים המשמעותיים להערכת חוזק הרגליים הם אחוז האפר בעצם הירך בבקיעה והנטיה לרביצה בגיל 5-6 שבועות. שמונה ניסויים שונים הצביעו על כך שניתן היה לשפר את המינרליזציה של העצם בזמן הבקיעה על ידי טמפרטורה נמוכה יותר במהלך 15 הימים הראשונים לדגירה, אך לא מעבר לימים 16-18. כמו כן, נמצא קשר חיובי בין אחוז האפר בעצמות בזמן הבקיעה ובין יכולת התנועה מאוחר יותר. בשילוב עם לחות יחסית גבוהה במשך 9 ימים להדגרה, נמצאה השפעה על יכולת העופות לעמוד לפרקי זמן ארוכים יותר בגיל 5-6 שבועות.
כל תוכניות ההדגרה שנמצאו קשורות לשיפור חוזק הרגליים, גרמו גם להאטת ההתפתחות העוברית. בשלב התפתחות העובר המוקדמת, קצב ההתפתחות הוא בעיקר אנאירובי ונגרם על ידי פעילות אנזימים, ולכן יואץ בטמפרטורה גבוהה יותר. עם זאת ברגע שהממברנה הכורויאלאנטואית מתחילה לתפקד בגיל 7–9 ימים, העובר מקבל חמצן דרך הקליפה, ומתחילה הנשימה האירובית. ככל שהעובר גדל, החמצן הופך לגורם המגביל את המשך התפתחות. עלייה בטמפרטורת העובר בשלב מאוחר יותר של ההדגרה תאט את ההתפתחות.
טמפרטורת קליפת הביצה (EST)הנחשבת כ”אידיאלית” למקסימום בקיעה היא 37.8 מעלות צלזיוס. לא ברור האם טמפרטורה זו היא גם אידיאלית לגדילה בהמשך.
באחת העבודות הועלתה האפשרות שמועד הבקיעה וזמן השהות בסלי הבקיעה הוא הגורם החשוב. בניסויים שבהם התקבלו תוצאות טובות מבחינת בעיות רגלים, האפרוחים בקעו מאוחר והיו לחים כשהוצאו מסלי הבקיעה.
קיימים הבדלים בין הקוים של העופות. באותם תנאי הדגרה, קוב יתפתח מהר יותר, ייצר יותר חום ויבקע מוקדם יותר מאשר רוס.
יתכן שחלק מההבדלים במאפייני בעיות רגליים שנצפו בין הקווים בשדה עשוי לנבוע מתגובות שונות לתנאי ההדגרה. זה ראוי למחקר מעמיק יותר.
