נורית גל-רכס, מכון תערובת "אמבר"
בחודש ספטמבר דיווח גן החיות סנט-לואיס בארה”ב על נחשה מסוג פיתון מלכותי (Python regius) שנמצאה כשגופה מלופף סביב שבע ביצים שהטילה. זו הייתה הפתעה מוחלטת למטפלים שלה, כיוון שהמגע האחרון שלה עם זכר היה לפני 15 שנה. ככל הידוע התקופה הארוכה ביותר שבה נחשה שמרה על זרע בגופה הייתה שבע שנים וכאן מדובר בתקופה ארוכה יותר מפי שניים.
תופעה זו מכונה: פרתנוגנזה או רביית בתולים. כלומר, ייצור ביצית על ידי הנקבה שתתפתח ליצור ללא הפריה על ידי זכר. במקרים אלה, האם תורמת את החומר הגנטי שלה לצאצאים. פרתנוגנזה נצפית לעיתים קרובות בבעלי חיים ירודים: חרקים, רכיכות, סרטנים ותולעים שטוחות, אך שכיחה הרבה פחות בקרב בעלי חוליות. ידוע כי כמה מינים של דגים, דו-חיים וזוחלים מתרבים בדרך זו.
ההודים יכולים להתרבות גם בדרך זו. נקבות פטם יכולות גם לייצר ביציות מופרות עצמיות אך כמעט אף פעם אינן מתפתחות מעבר לשלבים עובריים, ואילו נקבות הודו יכולות לייצר צאצאים חיים חסרי אבות. הצאצאים יהיו תמיד זכרים שיכולים להתפתח לבוגרים שאי אפשר להבדיל ביניהם לזכרים מרביה רגילה.
עבודות בנושא זה בהודים נעשו לפני שנים רבות ונמצאו כמה גורמים המשפיעים על שיעור הפרתנוגנזה:
- הבדל בין הקווים הגנטי של ההודי.
- גיל המטילה.
- איכות זרע ירודה, טיפול לא נכון בזרע או הזרעה לא טובה.
- נוכחות זיהומים שונים ובעיות בצינור ההטלה, או חיסונים.
- טיפול לא נכון בביצים.
צורת רבייה כזו אצל בע”ח מאפשרת למין מסלול גיבוי לשרוד בטווח הארוך, לצד הרבייה המינית. נקבות הודיות, שיהיו מבודדות מזכרים מכל סיבה שהיא, יוכלו להטיל ביצים שמהן יבקעו זכרים וכך יבטיחו את המשך המין. מעניין שההודים שמרו על תכונה זו בהשוואה לבעלי כנף אחרים. נראה כי בגידול מודרני אינטנסיבי הסיכויים שתתרחש רבייה כזו נמוך מאוד.