בחינת השפעת השימוש במוננזין לעומת שמנים אתריים בהזנת טלאים לפיטום

תרגום, מבוסס על מאמרם של Y.J. Arteaga-Wences et al., 2021 שפורסם ב-Small Ruminant Research

רקע: באמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת אושר השימוש ביונופורים[i] (סוג של אנטיביוטיקה; דוגמא – מוננזין; ראו הערת תחתית) להזנת בעלי חיים. תוצאות ניסויים שנערכו לאורך השנים, ייחסו ליונופורים שיפור בניצולת המזון בשיעור של 8-12% ומסבירים זאת בכך שנגרם שינוי באוכלוסיית חיידקי הכרס, חלה הפחתה בייצור גז המתאן (גז המזיק לסביבה ומהווה הפסד אנרגטי לבעל החיים), וחלה הגברה בייצור החומצה הפרופיונית בכרס, המשמשת לאחר ספיגתה כחומר מוצא לייצור גלוקוז בכבד. בגלל הרצון להביא לשיפור בביצועי הגדילה של בעלי החיים, ריכוזיות האנרגיה במנות פיטום עלתה לאורך השנים, ובמספר מאמרים נמצא שעלייה זו פגעה ביעילות השימוש במוננזין לטובת שיפור ניצולת המזון. נראה שעלייה בריכוזיות המנה באמצעות תוספת עמילן (שנעכלותו גבוהה) על חשבון מקטע סיבי, מגבירה, גם היא את יצור החומצה הפרופיונית (בדומה לפעולת המוננזין). בשנים האחרונות גובר הצמצום או האיסור של שימוש באנטיביוטיקה בגידול בעלי חיים, בעיקר כשימוש מניעתי בריאותי, או כזרזי גדילה. גם ישראל היא חלק ממגמה זו, ולכן יש צורך במציאת אלטרנטיבות לשימוש באנטיביוטיקה, כמו שימוש בתמצית שמנים אתריים (Essential oils); שמנים אלו הנם מיצוי מצמחים ספציפיים, להם מיוחסת תרומה לבריאות האדם. בצמח משמשים השמנים כשכבת הגנה מפני הסביבה (בעיקר קרינת שמש), וכחומר הגנה מפני פתוגנים לצמח, כמו פטריות וחיידקים. השימוש בהם בהזנת בעלי חיים יכול לסייע לשמירה על בריאות המעיים, וכן מייחסים להם השפעה על אוכלוסיית חיידקי הכרס, בדומה ליונופורים.

מהלך הניסוי: הניסוי נערך במקסיקו, מדינה שבה פיטום הטלאים מתבצע עד למשקלים גבוהים יחסית, בדומה לנהוג בישראל (שיווק זכרים סביב 65 ק”ג; מאידך, ברוב מדינות העולם הטלאים משווקים במשקלים נמוכים יותר, סביב 25 ק”ג). לטובת הניסוי נלקחו כ-36 טלאים מגזע  Pelibuey× Katahdin, בגיל ממוצע של 165 יום ובמשקל ממוצע של 28 ק”ג. הניסוי נמשך כ-56 יום, והטלאים חולקו ל-3 קבוצות, 12 טלאים בקבוצה. קבוצה ראשונה שימשה כביקורת, וקיבלה מזון ללא תוספים. קבוצה שנייה קיבלה מנה זהה בתוספת מוננזין (30 מ”ג/טלה/יום). קבוצה שלישית קיבלה מנה זהה, אך במקום תוספת מוננזין, ניתנה תוספת של כ-150 גרם שמנים אתריים (CRINA – Ruminants). המנה הבסיסית של שלושת הקבוצות הכילה כ-13.8% חלבון על בסיס חומר יבש, והכילה בעיקר גרעיני תירס שבורים (65% ע”ב ח”י).

תוצאות ודיון: צריכת מים – הטלאים בקבוצת המוננזין צרכו 18% פחות מים באופן מובהק בהשוואה לקבוצות הביקורת והשמנים האתריים.  תוספת המשקל היומית (ADG) –הייתה נמוכה יותר בקבוצת המוננזין בהשוואה לשתי הקבוצות האחרות (256 ג’/יום לעומת 292 ג’/יום, בהתאמה). צריכת המזון (ק”ג ח”י/יום) – קבוצת המוננזין צרכה את הכמות הנמוכה יותר לעומת קבוצת השמנים האתריים (1.05 לעומת 1.16; פער לא מובהק), וכן לעומת קבוצת הביקורת (1.19, פער מובהק). לא נמצא הבדל מובהק בין קבוצת השמנים האתריים לקבוצת הביקורת. ניצולת מזון (ק”ג ח”י/ק”ג משקל חי) – ניצולת המזון הייתה טובה באופן מובהק בקבוצת השמנים האתריים (3.93 ק”ג), בהשוואה לשתי הקבוצות האחרות (4.1 ק”ג). משקל טבחה (ק”ג) – היה הגבוה ביותר בקבוצת השמנים האתריים (27.2), בהשוואה לקבוצת הביקורת (26.7, פער לא מובהק), ובהשוואה לקבוצת המוננזין (25.97; פער מובהק). שומן מאגרים (% השומן לב/כליות) – אחוז שומן המאגרים הגבוה ביותר נמצא בקבוצת המוננזין, נמוך ממנו בקבוצת השמנים האתריים, הנמוך ביותר בקבוצת הביקורת (4.16, 3.95, 3.78, בהתאמה; פערים לא מובהקים). עובי השומן התת-עורי (ס”מ) – שכבת השומן התת-עורי היתה העבה ביותר בקבוצת השמנים האתריים, ערך נמוך ממנו התקבל בקבוצת המוננזין, והערך הנמוך ביותר – בקבוצת הביקורת (2.46, 2.43, 2.26, בהתאמה; פערים לא מובהקים).

לסיכום: לא ניתן הסבר לירידה בצריכת המים בקבוצת המוננזין, עם זאת, תופעה דומה נצפתה בניסויים קודמים, אך בבעלי חיים חד-קיבתיים; כמו כן, לא נמצא קשר בין ירידה בצריכת המים לפגיעה בצריכת מזון. בעבודות קודמות נמצאה שונות רבה בביצועי בע”ח בעקבות שימוש בשמנים אתריים בטלאים, בחלקם נמצא יתרון לשימוש, ובחלקם לא נצפתה תגובה. השימוש במוצר שנבחן במאמר זה בכבשים לחלב, נמצאו יתרונות בדומה לשימוש במוננזין, בעיקר בשיפור ניצולת המזון. המחבר מדגיש שאמנם שמנים אתריים נתפסים כמכלול, אך השונות בין המוצרים השונים (מבחינת הרכב השמנים) רבה, ולכן יש צורך בבחינת החומרים הספציפיים מהם מורכבים מוצרים אלו.

לסיכום הממצאים, נמצא ששימוש בשמנים אתריים תרם לניצולת מזון טובה יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת,  וליתרון בעלית המשקל היומית בהשוואה לשימוש במוננזין. כמו כן, השימוש בשמנים אתריים לא השפיע לרעה על איכות הטבחה. מסקנת המחבר היא ששמנים אתריים מסוגים מסוימים יכולים לשמש כתחליף למוננזין לטובת שיפור ניצולת המזון.

———————————————————————-

[i] יונופורים (Ionophore)- פירוש המילה היא “נושא יונים” (מיוונית). זוהי מולקולה בעלת יכולת לשאת יונים (יון – מולקולה/אטום, בעל מטען חשמלי, חיובי או שלילי). בדרך כלל היונופורים מסיסים בשמן, ובכך הם יכולים לחדור את ממברנת התא השומנית, ולגרום להרס התא על ידי שינוי המאזן אניוני-קטיוני בתוכו. מלבד עידוד ייצור חומצה פרופיונית בכרס, מוננזין נמצא גם יעיל כנגד קוקסידיה, וכן יעיל בהפחתת תופעת ההתנפחות בעגלי פיטום.