השפעות הפחתת תכולת החלבון בתערובת סטרטר, בשילוב הקצאות חלב שונות, על הביצועים ומאזן החנקן ביונקים

מבוסס על מאמרם של Caroline et al. J.Dairy Sci. 108:13313-13325

תורגם ע"י דנה אליהו "אמבר"

מבוא: ברפת החלב, אובדן חנקן לסביבה באמצעות שתן וצואה מהווה מקור משמעותי לזיהום סביבתי, בין היתר עקב זיהום מקורות מים בניטראטים, פליטות אמוניה לאטמוספירה והפסדים כלכליים הנובעים מניצול בלתי יעיל של החנקן, אשר במקום לשמש לגדילה מופרש אל הסביבה. התאמת הרכב התזונה לשלבי הגידול השונים עשויה להפחית את פליטות החנקן לסביבה ולשיפור את הביצועים. מהנתונים בספרות המקצועית עולה כי הזנה בתערובות עתירות חלבון בשלבי החיים המוקדמים עשויה לשפר את קצב הגדילה של יונקים. כמובן שבקביעת אחוז החלבון בתערובת יש להתחשב גם בהקצאת החלב היומית שכן לזו ישנה השפעה ישירה על צריכת הסטרטר לפני הגמילה ובסמוך אליה. צריכת חלב גבוהה אמנם תורמת לעלייה בקצב הגדילה, אך עלולה להפחית את צריכת התערובת, ובכך להקשות על תהליך הגמילה ולפגוע בביצועים בתקופה שלאחר הגמילה. לאור האמור לעיל, קיים צורך בפיתוח אסטרטגיית הזנה מדויקת יותר, אשר תתבסס על התאמת דרישות החלבון לשלבי ההתפתחות השונים של היונקים, תוך התחשבות בהקצאת החלב ובריכוז החלבון בתערובת המוצעת להם. במחקר הנוכחי, הועלתה ההשערה כי הפחתה מדורגת בריכוז החלבון בסטרטר בשלב טרום־גמילה תוביל לשיפור בגדילה ולהפחתת הפרשת החנקן, בהשוואה להזנה בסטרטר בעל ריכוז חלבון קבוע.

שיטות וחומרים: בניסוי השתתפו 60 עגלות מגיל 4 ימים ועד לגמילתן ביום ה- 80 לחייהן.  העגלות חולקו לשתי קבוצות ניסוי, אשר נבדלו זו מזו בריכוז החלבון בסטרטר:  (1) קבוצת ה- FCP בה ריכוז החלבון קבוע לאורך כל תקופת הגידול ועמד על 18% בחומר היבש (2)  קבוצת ה- DCP בה תכולת החלבון בסטרטר (בחומר יבש) ירדה לאורך התקופה באופן הבא: מיום 4 עד 24- 24% חלבון, מיום 25 עד 45- 18% חלבון; ומיום 46 עד 73 – 14% חלבון. בנוסף, כל אחת משתי הקבוצות חולקה לשלוש תת-קבוצות בהתאם להקצאת החלב היומית, אשר עמדה על 4, 6 או 8 ליטר ליום. תהליך הגמילה בוצע באופן הדרגתי והחל ביום ה־67 לחיי העגלות והסתיים ביום ה־73. מבחני נעכלות ומאזן חנקן בוצעו בשלושה מועדים במהלך הניסוי: ביום ה־20, ביום ה־41 וביום ה־62 לחיי העגלות. כל מבחן נעכלות נמשך ארבעה ימים רצופים.

תוצאות ודיון: בבחינת השפעת הקצאת החלב היומית על צריכת הסטרטר נמצא כי הקצאת חלב גבוהה פגעה בצריכתו. עגלות שקיבלו 8 ליטר חלב ליום צרכו, ברוב ימי הניסוי, פחות סטרטר בהשוואה לעגלות שקיבלו 4 או 6 ליטר ליום. ממצא זה עולה בקנה אחד עם דיווחים קודמים בספרות, ולפיהם צריכת חלב מוגברת מספקת את מרבית הדרישות התזונתיות של העגלות, ובכך מפחיתה את הצורך בהשלמת נוטריינטים באמצעות מזון מרוכז. באופן כללי, צריכת הנוטריינטים ונעכלותם עלו עם הגיל ולהקצאת החלב הייתה השפעה חיובית על צריכת הנוטריינטים ונעכלותם, ממצא הצפוי לאור הנעכלות הגבוהה של החלב בהשוואה לזו של הסטרטר.

מאזן חנקן והפרשתו: בבחינת האינטראקציה בין סוג הסטרטר לגיל העגלות נמצא כי ביום 66 עגלות מקבוצת ה־DCP  צרכו והפרישו פחות חנקן בהשוואה לעגלות מקבוצת ה-FCP . בהתאם לדיווחים בספרות המקצועית, מעלי גירה ממירים רק כ־20%–30% מהחנקן התזונתי לחלבון גוף, בעוד יתר החנקן מופרש בשתן ובצואה. לפיכך, ממצא זה משקף ככל הנראה את ריכוז החלבון הנמוך שסופק לעגלות מקבוצת ה־DCP ולא שיפור בניצולת. בהסתכלות על כלל תקופת הניסוי נמצא כי צריכת החנקן ואגירתו היו גבוהות יותר בעגלות שקיבלו 8 ליטר חלב/יום בהשוואה לעגלות שקיבלו 4 ליטר/יום, והפרשת החנקן הייתה נמוכה יותר. ערכי ביניים התקבלו בעגלות שקיבלו 6 ליטר חלב ליום. הפרשת החנקן בשתן הושפעה מאינטראקציה בין הקצאת החלב לסוג הסטרטר. עגלות מקבוצת ה־FCP  שקיבלו 4 ליטר חלב ליום הפרישו יותר חנקן בשתן, ממצא שבא לידי ביטוי גם בניצולת חנקן נמוכה יותר בימים 24 ו־45. בהתאם לספרות, צריכת תערובת משפיעה על הפרשת החנקן בשתן במידה רבה יותר מאשר צריכת החלב. עגלות בהקצאות חלב נמוכות צרכו כמויות גדולות יותר של תערובת בשלבים מוקדמים של חייהן, שבהם התפתחות הכרס עדיין מוגבלת ותהליכי התסיסה וניצול החנקן על ידי חיידקי הכרס אינם מיטביים, דבר המוביל לעודפי חנקן המופרשים בשתן.

ביצועי גדילה וניצולת מזון: ניצולת המזון וביצועי הגדילה הושפעו יותר מהקצאת החלב מאשר מסוג הסטרטר. בשלב טרום־הגמילה, עגלות שקיבלו 8 ליטר חלב/יום והוזנו בסטרטר FCP הציגו משקל גוף וקצב גדילה יומי גבוהים יותר, ככל הנראה כתוצאה מצריכת חומר יבש גבוהה יותר, נעכלות טובה יותר ואגירת חנקן מוגברת. מגמה זו השתנתה במהלך הגמילה, כאשר עגלות שקיבלו 8 ליטר חלב/יום הציגו תוספות משקל נמוכות יותר בהשוואה לעגלות שקיבלו 4 ליטר חלב/יום. ממצאים אלו תואמים דיווחים ממחקרים קודמים לפיהם, צריכת החלב המוגברת פוגעת בצריכת התערובת וכתוצאה מכך חל עיכוב בהתפתחות הכרס. צריכת מזון מרוכז מעודדת את התפתחות אפיתל הכרס באמצעות תסיסת פחמימות וייצור חומצות שומן נדיפות, דבר המקל על העגלות את המעבר מחלב למזון מוצק ומפחית את משבר הגמילה . גם לאחר הגמילה, עגלות שקיבלו 8 ליטר חלב/יום הציגו משקלי גוף גבוהים יותר אך בניגוד לתקופת הגמילה, קצב הגדילה היומי שלהן היה גבוה יותר בהשוואה לשאר הקבוצות (1,095 גרם ליום לעומת 899 ו־717 גרם ליום), אם כי ההבדלים לא היו מובהקים סטטיסטית. ניצולת המזון בתקופה זו הושפעה אך ורק מסוג הסטרטר, והייתה גבוהה משמעותית בקבוצת ה־ DCP,  655 גרם לק"ג לעומת 364 גר'/קג' בקבוצת ה- FCP. באשר להשפעת שיטת ההזנה על רקמת הפנרכימה שהיא למעשה הרקמה הפונקציונלית בעטין, בהקצאת חלב של 4 ליטר/יום, רקמת הפנרכימה הייתה הקטנה ביותר מה שעשוי להשפיע לרעה על תנובת החלב בבגרותן.

לסיכום: עגלות שקיבלו הקצאת חלב של 6 ליטר/יום, הראו ברוב הפרמטרים תוצאות טובות יותר מהעגלות שקיבלו 4 ליטר/יום. ברוב הפרמטרים שנבדקו, לא התקבלו הבדלים מהותיים בין הקצאת חלב של 6 ליטר/יום לעומת 8 ליטר/יום. באשר לסוג הסטרטר, ביצועיי העגלות בקבוצת ה- FCP היו טובים יותר מאלו שהוזנו ב- DCP. יחד עם זאת, לאחר הגמילה ניצולת המזון של העגלות ה- DCP הייתה טובה יותר הפרשת החנקן הצואה נטתה להיות נמוכה יותר דבר שעשוי להיות רלוונטי מבחינה סביבתית. המעקב אחר העגלות הסתיים בגיל 80 יום כך שלא ניתן לדעת האם לאסטרטגיות ההזנה שנבדקו ישנן השפעות אורכות טווח. בנוסף, יש לזכור שמדרגות הקצאות החלב היו יחסית מתונות, וייתכן והפרשי הקצאות חלב משמעותיים יותר, היו מתקבלים תוצאות מובהקות יותר.