בלהקות פיטום ישנו קשר ישר בין כמות העופות במ”ר לבין ביצועי הגדילה, ההתנהגויות שהם מציגים ולרווחת בעלי החיים.
בנייר זה אסקור את השפעות הגדלת הצפיפות על הפרמטרים השונים של הגידול ואעלה נקודות למחשבה בהקשר לכך.
גרף 1 : קשר בין משקל ההודן (זכר) בגיל 42 יום למשקל זכר בוגר.
גרף 1 מדגים באופן ברור ומובהק סטטיסטית את הקשר הישיר בין משקל ההודן בגיל 42 יום למשקל ההודי הבוגר.
הגרף מדגים לנו שבטווח המשקלים שבין 2.4 ק”ג ל2.8 ק”ג העקומה מתנהגת בצורה ישרה וכל תוספת של 100 גרם למשקל ההודן, תורם 350-400 גרם למשקל ההודי בגיל 18 שבועות.
משקל ההודן ב42 יום מושפע מממשק האימון, ממצב בריאות המעיים ומהצפיפות בה הוא מגודל.
במדינת ישראל משקלי ההודנים נמוכים מאלה שבאירופה, למרות שהמזון שווה או עשיר יותר מבחינת התכולות התזונתיות.
מעבודות שנעשו בעולם ומנתוני גידול הפטם, אשר דומה לתקופת האימון, אנו רואים באופן ברור השפעה של הצפיפות על המשקל הסופי וניצולת המזון אליהם מגיעים העופות.
שיטת העבודה בישראל גורמת לכך שמגדלי ההודנים מגדלים בצפיפות של 10 עופות למטר על מנת לנצל את מתקני הגידול בצורה הכלכלית ביותר .
במצב זה, ההודנים המגיעים ללול אינם במשקל אופטימלי, ובנוסף על כך ההעברה מבית האימון לסככות הגידול יוצרת סטרס נוסף המעכב את גדילת ההודים בכמה ימים עד שמתאוששים מההעברה ומתרגלים למבנה החדש.
המלצת חברת הטיפוח לאימון הודנים עומדת על 8-10 אפרוחים למטר בשיטת הגידול הישראלית בה מעבירים את ההודנים בגיל 4-6 שבועות.
חריגה מערכים אלה כלפי מעלה יכולה לגרום לחוסר אחידות בלהקה ופגיעה בגדילה.
בעבודה שנעשתה בקנדה ובדקה את השפעתה של הצפיפות בגידול על ביצועי הגדילה נמצא כי העלאת הצפיפות הורידה ביחס ישר את המשקל ופגעה בניצולת המזון.
בעבודה זו הושוו צפיפויות של 1.8 עופות / מ”ר עד 3.5 עופות / מ”ר. כמות מתקני השתייה וצלחות האוכל הוגדלה בצפיפויות הגבוהות ע”מ לשמור על כמות עופות זהה לכלי מים / צלחת האבסה.
כל העופות הוזנו באותו מזון וגודלו באותו מבנה.
תוצאות :
ע”פ עבודה זו ועבודות נוספות נמצא יחס ישר בין צפיפות הלהקה לביצועי הגדילה. הפגיעה אינה מיוחסת להקטנת הזמינות של צלחות ההאבסה ומתקני השתייה, אלא לקושי לנוע בלול ולהעלאת הסטרס על מערכת החיסון.
במשטר הגידול הישראלי, אנחנו “פוגעים” בהודים כמה פעמים במהלך הגידול: משקל ההודן אליו אנו מגיעים כתוצאה מצפיפויות הגידול בבית האימון נמוך בכ-10% ממשקל היעד של המטפח, העברת ההודנים מבית האימון לסככות גורמת לעצירת גדילה של יומיים-שלושה, צפיפות הגידול בסככות אף היא יכולה לפגוע בביצועי הגדילה, וכמובן מתקני הגידול שברובם אינם מבנים מבוקרים מקשים על ההודי להתמודד עם תנאי האקלים שהולכים ומחמירים הן בקיץ והן בחורף.
במדינות רבות בעולם חל איסור על העברת הודנים בין חוות ולכן הגידול מתחיל ומסתיים באותה חווה ללא העברות והאימון מתבצע בצפיפות נמוכה. בנוסף, בשנים האחרונות החלו לבנות ברחבי העולם חוות הודים עם מבנים מבוקרים מתוך הבנה שרמת הבטיחות הביולוגית גבוהה בהרבה במבנים כאלה ומתוך ידיעה שכדי למצות את פוטנציאל הגדילה של ההודי הנוכחי, חייבים לשפר את מתקני הגידול.
בהשוואת ביצועי הגדילה של להקה שגודלה במבנה מבוקר מול אותו מקור אפרוחים שגדל בסככה באותה חווה במדגר קיץ התקבלו הבדלים בסדרי גודל של 1.5 ק”ג לטובת ההודים שגודלו במבנה המבוקר. בלהקות חורף, הנתון העיקרי שמשתפר הוא ניצולת המזון מכיוון שההודים חשופים פחות לטמפרטורות הקרות שבחוץ ומבזבזים פחות אנרגיה על חימום הגוף.
ענף ההודים נמצא במשבר קשה ורק התייעלות יכולה להציל אותו ולגרום לו להמשיך להתקיים.
לדעתי אין מנוס ממעבר לגידול all in all out במבנים מבוקרים, מה שיגרום לשיפור גדול במשקלים, ירידה בתחלואה ובעיות מעיים ולשיפור בניצולת המזון.
