השפעת קצב ריקון הקיבה על בריאות היונק

מגוון רחב של שיטות הזנה וממשקי גידול נהוג בארץ ובעולם בשלוחת היונקים. בסקירת ספרות שהתפרסמה לאחרונה (1), נבחנה השפעת גורמים שונים בהזנת היונקים על תחלואה שמקורה במערכת העיכול. בסקירה נמצא שהגורם המשפיע ביותר על בריאות מערכת העיכול של היונק הוא קצב ריקון מערכת העיכול, ובמיוחד האבומזום (הקיבה האמתית). פינוי איטי של מעכל מהקיבה ומהמשך מערכת העיכול (תופעה המוכרת גם בבני אדם ונקראת gastroparesis), עלול לגרום לתופעות של התנפחות, כאבי בטן, בחילות וירידה בתיאבון. קיימים גורמים פיזיולוגיים רבים המווסתים את תנועתיות מערכת העיכול. אחד מהגורמים הם חיישני לחץ, הממוקמים ביציאה מקיבת היונק (בפילורוס) ובמעי הדק, שתפקידם להגביר את התכווצות מערכת העיכול בהתאם לעצמת הלחץ המופעלת עליהם. הגורם השני היא מערכת העצבים, אשר מפקחת על התכווצות מערכת העיכול, בעיקר דרך עצב הואגוס. לדוגמא, כאשר יונק חלה בדלקת ריאות ועצב הואגוס שלו נפגע (עקב הגדלת בלוטות לימפה שבבית החזה, הלוחצות על העצב), עלולה להתרחש תופעה של התנפחות, הנגרמת מחוסר תנועתיות של מערכת העיכול ואי פינוי גזים מהכרס.

כיצד הנ”ל מתקשר להזנת יונקים? מקובלת נורמת הגמעה בתחליף חלב/חלב מלא בשיעור של כ-% 8-10 ממשקל גופו של היונק, בנוסף לתערובת בצריכה חופשית. מגבלת צריכת החלב חוסכת בעלויות, מעודדת צריכת מזון מוצק (יותר זול), זאת, מבלי לפגוע בבריאות ובהתפתחות היונק. בנוסף, עידוד צריכת מזון מוצק בשלב מוקדם, מסייע בהקטנת משבר הגמילה מחלב.

על מנת לבחון הנחה זו, נערך ניסוי (2) בו השוו בין שתי קבוצת יונקים. האחת – במשך כ-10 ימים לפני הגמילה, הוגמעה בחלב אשר דולל בהדרגתיות על ידי הורדת ריכוז אבקת החלב ב-10ֵ% בכל הגמעה, עד ליום הגמילה בו ניתנו לה מים חמים בלבד; השנייה – קבוצת ביקורת שהמשיכה לקבל חלב מלא עד מועד הגמילה. נמצא שהקבוצה לה דולל החלב אכן צרכה יותר תערובת לפני הגמילה, אך לאחר הגמילה לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות במדדי הבריאות, תוספת המשקל וצריכת התערובת היומית.

ההבנה הרווחת כיום היא (1), שהעלאת כמות החלב הניתנת ליונק מעבר ל% 8-10 ממשקל גופו, תפחית תחלואה, תסייע להתאוששות מהירה יותר לעגלים שחלו, תתרום להתפתחות מיטבית של רקמת העטין ולהגברת ייצור חלב עתידי. אך אליה וקוץ בה – הגדלת גודל הארוחה נמצאה כגורם המשפיע ביותר על קצב ריקון מערכת העיכול! ככל שהארוחה גדולה יותר, כך מואט קצב הפינוי, האטה שעלולה לגרום לכל אותם הסימפטומים שהוזכרו קודם. אפשרות נוספת לתגבור ההזנה היא העלאת ריכוזיות האנרגיה בחלב, אך גם פתרון זה בעייתי; ריכוזיות האנרגיה בחלב נקבעת בעיקר לפי ריכוז המוצקים שבו, ועולה עם הגברת ריכוזם. עליית ריכוז המוצקים גורמת לעלייה בלחץ האוסמוטי , תופעה הגורמת גם היא להאטת קצב פינוי החלב מהקיבה. הסיבה לכך היא הצורך בזרימה איטית וקבועה של המעכל, ומקסום ספיגת המזינים במעי.

מכאן מסתמן, שהאפשרות היחידה להגברת כמות החלב היומית הניתנת ליונק ללא פגיעה בבריאותו, היא העלאת מספר הארוחות היומיות. מבחינה ממשקית, ניתן לעשות זאת בעזרת מינקת אוטומטית, או שינוי תדירות ההגמעות, מתוך הנחה שהתוספת בעלויות בגין עבודה נוספת ובגין תוספת חלב מוגמע (על חשבון מזון מוצק), יפוצו בבריאות וביצרנות עתידית של העגלות.

נראה לכאורה (2), שירידה בצריכת החלב, והגברת צריכת התערובת, לא פגעה בביצועי היונקים לאחר הגמילה. עם זאת, הגברת צריכה החלב, באמצעות הגמעות מרובות, יכולה לתרום לביצועי היונקים דרך האטת קצב הפינוי, ספיגה מיטבית ותפקוד תקין של מערכת העיכול של היונק (1).

רשימת ספרות:

1. Burgstaller, J. et al., 2017. J. Dairy Sci., 100:17.

2. Jasper, J., 2007. Anim. Behavior Sci., 110:136.