השפעת שילוב כ. לפתית בתערובת טלאים על עליית משקל וצריכת מזון

רקע

בעבר היה נהוג להשתמש בלפתית מסוג סינגל זירו, אשר הכילה תכולה גבוהה של גלוקוזינולאטים. פגיעת הגלוקוזינולאטים באה לידי ביטוי בכך שעל ידי האנזים מירוזינאז מתרחש פירוק למספר מרכיבים בעלי השפעות אנטי-תזונתיות (Mawson et al., 1993). שני המרכיבים הבולטים ביותר הם 5-VOT ו-^–SCN. השפעתם קריטית בגלל האינטראקציה שלהם עם בלוטת התירואיד, אשר עלולה לגרום להפרעות מטבוליות (Gutzweiler, 1996). VOT-5 נחשב כגורם הפוגע ביצרנות בעל החיים. לאחר ספיגתו במעי, הוא עובר לסרום, לחלב, לשריר, ולאיברי מטרה ספציפיים: כבד, ריאות וכליות, אך בעיקר לתירואיד. מטרת העבודה היא לבחון מחדש את השימוש בכ. לפתית כמקור חלבון לצאן, משום שכיום ישנם זני לפתית מזן Canola/”00″ המכילים ריכוז גלוקוזינולאטים נמוך, ומצויים בשימוש נרחב להזנת מעלי גירה. הבעיה בשימוש בלפתית, גם בזנים החדשים מופחתי הגלוקוזינולאטים, הוא ריכוזו של הפרקורסור של 5-VOT, הפרוגויטרין, שמצוי בריכוז גבוה גם בזני ה”00″ החדשים. הפרוגויטרין עמיד לפעולת החימום שנעשית למיצוי השמן מזרעי הלפתית (תוצר הלוואי של התהליך הוא כוספאת לפתית). לכן, גם זנים הנמוכים בריכוזי גלוקוזינולאטים עלולים לפגוע בתנובת חלב ובאיכות הבשר. בניסוי שנערך ובחן השפעה של כ. לפתית מזנים שונים בריכוז של 25% מהמנה, וכמקור חלבון כמעט יחידי, לא נמצאו הבדלים בעליות המשקל ובאיכות הטבחה (Derycke et al., 1999). בעיה נוספת שעלולה להיגרם כתוצאה מהשימוש בכ. לפתית היא תכולת הגופרית הגבוהה בה- עד 1.5% גופרית (שעלולה להיקשר לנחושת ולגרום למחסור ולתופעת ה-Swayback). בארץ דווח על מספר מקרים של סירובי אכילה כאשר נעשה שימוש בכ. לפתית להזנת צאן, וכיום הדעה הרווחת הן בקרב המגדלים והן בקרב התזונאים שאין להכליל כ. לפתית בתערובות צאן בכל מינון שהוא. שימוש בכ. לפתית כמקור חלבון חשוב על מנת לגוון את מקורות החלבון הניתנים לבעלי החיים.

מטרת הניסוי

לבחון האם ניתן להשתמש בכ. לפתית במינונים משתנים בתערובות פיטום טלאים, ללא פגיעה בביצועיהם.

חומרים ושיטות

הניסוי ייערך בדיר עין חרוד איחוד. טלאים זכרים מגזע אסף (גיל ממוצע 90 יום, משקל ממוצע 41 ק”ג, פירוט בטבלה מס. 1) יחולקו ל-3 קבוצות. הטלאים ישוכנו בחצר קבועה מתחילת הניסוי ועד סופו, בתנאים זהים כאשר גדר הפרדה חוצצת ביניהם. שלושת הקבוצות יקבלו הזנה חופשית בתערובת חלטה 14% חלבון, על בסיס חומר טרי (50% כופתיות / 50% גרעינים שלמים). לא תינתן תוספת של מזון גס. הטלאים יישקלו לאורך כל הניסוי עד לשיווקם פעם בשבועיים, בשעה וביום קבועים. צריכת המזון תימדד על ידי ספירת שקי התערובת שיינתנו לכל קבוצה (שקים במשקל 25 ק”ג כל אחד).  לכל קבוצה תינתן תערובת עם ריכוז כ. לפתית שונה:

קבוצת ביקורת- תערובת חלטה 14% חלבון ללא כ. לפתית בצריכה חופשית
קבוצת טיפול 1- תערובת זהה המכילה כ-5% כ. לפתית בצריכה חופשית
קבוצת טיפול 2– תערובת זהה המכילה כ-10% כ. לפתית בצריכה חופשית

תוצאות ודיון

תאריך     טבלה מס. 1 – נתוני הטלאים בתחילת הניסוי

תאריך טבלה מס. 2 – משקל ממוצע / טלה לאורך הניסוי

לאורך כל הניסוי, לא נמצאו הבדלים מובהקים במשקלי הטלאים בין הטיפולים השונים. בסיום הניסוי אף היה יתרון קל לקבוצת הניסוי שקיבלה 10% לפתית בתערובת (טבלה מס. 2).

תאריך טבלה מס. 3 – צריכת מזון יומית / טלה לאורך הניסוי

צריכת המזון הייתה הנמוכה ביותר בקבוצה שקיבלה 10% לפתית בתערובת (טבלה מס. 3). בנוסף, ניצולת המזון הייתה היעילה ביותר בקבוצה זו (טבלה מס. 5)

תאריך טבלה מס. 4 – עליית משקל יומית / טלה לאורך הניסוי

תאריך טבלה מס. 5 – ניצולת מזון / טלה לאורך הניסוי

לסיכום

לא נצפתה פגיעה בביצועי הטלאים כאשר שולבה כ. לפתית בתערובת. מבחינת עליית משקל, אף היה יתרון קל לקבוצה שקיבלה 10% לפתית בתערובת (ל”מ). צריכת המזון הייתה מעט נמוכה יותר בקבוצה זו, אך ללא פגיעה בעליות המשקל, ומכאן ניצולת מזון טובה יותר בקבוצה זו (ל”מ).