בשגרת העבודה בדיר, אם נשאל אקראית נוקדים, כנראה שרובם יודעים בכל רגע נתון מהי רמת החלבון במנה אותה הם מגישים לבעלי החיים שלהם, והמתעניינים שביניהם אף יידעו להגיד מהו ריכוז האנרגיה במנה. אך כאשר נשאל לגבי ריכוזי הוויטמינים והמינרלים במנה, כנראה שהתשובה במקרה הטוב תהיה צילום של תווית הפרמיקס בו הם משתמשים, ובמקרה הפחות טוב אי מתן תוספת פרמיקס מינרלים וויטמינים, עקב חוסר מודעות לחשיבות הנושא, או מתוך רצון לחסוך כמה שקלים (לחסוך בהוצאות זה חשוב, אך יש לקחת בחשבון עלות למול תועלת…).
ויטמינים: חשוב לדעת, שבמזונות שעברו שימור (החמצה, ייבוש), רמות הוויטמינים בהם נמוכות עד בלתי קיימות. ויטמינים רגישים לחום, לחשיפה לשמש ולחמצן. בתכנון המנה, פרט למקרים חריגים בהם יש הזנה במזון טרי (ירקות, פירות וכו’), אנו יוצאים מנקודת הנחה שכמות הוויטמינים במזונות אפסית, ולכן יש צורך להוסיף 100% מדרישות הוויטמינים. דרישות אלו משתנות על פי מספר פרמטרים: גיל החיה, האם ובאיזה שלב בהריון, האם נחלבת וכו’. כאשר מזינים את בעלי החיים בתערובת המסופקת ידי מכון תערובת, בדרך כלל יש בה תכולת ויטמינים מסוימת, ויש לקחת זאת בחשבון בעת החלטה על מינון תוספת ויטמינים למנה. בדרך כלל בתכנון המנה אנו מתחשבים בהוספת הוויטמינים A, D, E. תפקודם ובריאותם של בעלי החיים תלויים באופן מוחלט באספקה תקינה של ויטמינים אלו, וכמעט כל מערכת בגופם תלויה בוויטמין כלשהו (לדוגמא: ויטמין A נקשר למערכת הראייה, לויטמין E תפקידים רבים, ובין היתר משמש כנוגד חמצון, ויטמין D למאזן סידן תקין וכו’). מבחינת בטיחות ביולוגית, לגוף סף סבילות גבוה למתן עודף של ויטמינים, ומצבים של הרעלה נדירים ביותר.
מינרלים: ניתן לחלק אותם לשניים- מקרו אלמנטים ומיקרו אלמנטים. מקרו אלמנטים כגון סידן, זרחן, ואשלגן יינתנו בריכוזים גבוהים יחסית (גרמים לראש), ולעומתם מיקרו אלמנטים כגון מנגן, ברזל ונחושת יינתנו בריכוזים נמוכים (מיליגרמים לראש). בניגוד לוויטמינים, מינרלים לא נהרסים לאורך זמן, ואין הם רגישים לשמש ולחום. לכן, בעת תכנון מנה, יש להתחשב בריכוזם במזונות, ולהוסיף רק בכמות הנדרשת לצורך השלמה שתתאים לדרישות בעל החיים. גם במקרה זה, סטטוס בעל החיים קובע את הדרישות התזונתיות. לאחר שהמינרלים נצרכו על ידי בעל החיים, ונעכלו על ידו, מתרחשות אינטראקציות בין המינרלים השונים, וחלק מהמינרלים נקשרים למינרלים אחרים על פי מטענם החשמלי וזמינותם, וכתוצאה מכך נוצרים קומפלקסים שאינם זמינים לשימוש בעל החיים, ויופרשו בצואה ובשתן. לכן, חוץ מאספקת כמות מינרלים מספקת, יש לשים לב גם ליחסי הריכוזים ביניהם במנה. נושא הבטיחות הביולוגית בשימוש במינרלים רגיש יותר בהשוואה לוויטמינים, ודוגמא קלאסית לפגיעה אקוטית בבעל החיים בעת מתן מינון לא נכון, היא נחושת. הרגישות לנחושת נפוצה בעיקר בגזעי כבשים מסוימים, אך גם הבקר רגיש לעודף וחוסר שלהם.
לסיכום, יש לתת תשומת לב למתן ויטמינים ומינרלים כתוספת למנה, בעיקר במשקים המכינים את המזון עצמאית בבית. החישוב אינו מסובך, ופרמיקס הוויטמינים נארז כך שיותאם לכמות בליל ידועה מראש (לדוגמא, שקית ויטמינים של פרמיקס צאן באמבר, תכיל כ-9 או 10 ק”ג המתאימים לשימוש ב-1 טון חומר יבש בליל).
להתייעצות ולכל שאלה, ניתן לפנות לתזונאי אמבר.
בהצלחה!
