יואל שטראוס, "אמבר" מכון תערובת.
תרגום, מבוסס על מאמרם של G. L. Menezes et al., 2022 שפורסם ב-Small Ruminant Research
רקע: ברוב המשקים ומרכזי המזון בארץ הסתיימה עונת הכנת תחמיץ החיטה. כבכל שנה, עולה השאלה האם נכון להוסיף לירק בזמן הידוקו תוספים כלשהם. כמובן שאין תשובה חד משמעית לשאלה זו, וכל מגדל צריך לבחון מהי השיטה המתאימה לו. מאמר זה בוחן את יעילות וכדאיות התוספים בהקשר של ביצועי מעלי גירה קטנים (צאן), בעוד שרוב העבודות בעולם שעסקו בנושא זה, בדקו את השפעת התוספים לתחמיץ על ביצועי בקר לחלב. מלבד ההבדלים הפיזיולוגיים וההתנהגותיים בין צאן לבקר, חשוב לזכור שככלל, גידול צאן נעשה במקרים רבים באזורים ובמדינות חלשות מבחינה סוציו-אקונומית, ולכן התנאים העומדים לרשותם לא דומים לרפת חלב מודרנית, כמו בקליפורניה כדוגמא. הדבר בא לידי ביטוי בכלים המשמשים לקציר ולהידוק הירק, ובממשק ההחמצה שלא תמיד נעשה בצורה מיטבית. לכן במקרים אלו חלק מהתוספים מקבלים תפקיד משמעותי יותר באפשרות לקבלת תחמיץ מיטבי. תוספי התחמיצים מתחלקים למספר קטגוריות: א – תוספים אנזימטיים – בעיקר אנזימים המפרקים דופן תא ועמילן, ובכך מספקים סוכרים זמינים לחיידקים הלקטובציליים ומשפרים את תהליך ההחמצה; ב – תוספים כימיים משמרים – חומרים המונעים התפתחות מיקרו-אורגניזמים המזיקים למזון; דוגמאות לחומרים משמרים מסוג זה – חומצה סורבית, חומצה בנזואית, חומצה פורמית וגופרית דו חמצנית; ג – תוספי חיידקים, לרוב לקטובצילים (חיידקים המייצרים חומצה לקטית), המהווה את הגורם העיקרי בהורדת ה-pH. ניתן לחלק את תוספי החיידקים הלקטובצילים לשני סוגים: א – חיידקים הומו-פרמנטטיבים (הו”פר) – חיידקים הגורמים לתסיסה המייצרת חומה לקטית בלבד, ומתאימים בעיקר כאשר ירק המוצא להחמצה לא אידיאלי (יבש מדי, בעל כושר התרסה גבוה, בעל ריכוז נמוך של סוכרים מסיסים במים החיוניים להחמצה); ב – חיידקים הטרו-פרמנטטיבים (הט”פר) – חיידקים הגורמים לתסיסה המייצרת בנוסף לחומצה לקטית, גם חומצות אצטית ופרופיונית, אתאנול, ופד”ח. תוספת חיידקים אלו תורמת ליציבות ועמידות התחמיץ לאחר החשיפה לאוויר במהלך הכרייה, בעיקר ע”י יצור חומצה אצטית ופרופיונית (שהינם חומרים אנטי-מיקוטים – נוגדי פטריות ועובשים).
חומרים ושיטות: העבודה בחנה 4257 עבודות שנמצאו כמתאימות באמצעות מילות חיפוש רלוונטיות במאגרי מידע שונים. מתוכן נבחרו 54 עבודות שהתאימו לשאלת המחקר – השפעת התוספים על איכות התחמיץ ועל ביצועי הכבשים (רוב העבודות עסקו בבקר לחלב ולכן שימשו רק לחלק במאמר הנוגע לאיכות התחמיצים, ולא לביצועי בעלי החיים).
תוצאות: ביצועי בעלי החיים ויעילות ניצול החנקן – תוספים המשלבים חיידקים הו”פר ו-הט”פר תרמו לעליות משקל יומיות גבוהות יותר, בעוד שאר התוספים לא תרמו לעליות משקל בהשוואה לתחמיצים שלא קיבלו תוסף כלשהו (קבוצת ביקורת). צריכת החומר היבש הייתה גבוהה יותר כאשר שולבו בתחמיצים חומצה פורמית, חיידקים הו”פר וחיידקים הט”פר, זאת בהשוואה לביקורת. חשוב לציין שהייתה שונות רבה בהשפעת סוג התחמיצים (תירס, קטניות או עשבוניים) על צריכת מזון ועליות משקל. אחוז הטבחה היה גבוה יותר בבעלי חיים שצרכו תחמיצים שקיבלו תוספת חיידקים הט”פר. נעכלות חומר יבש הייתה גבוהה יותר בתחמיצים שקיבלו תוספת חיידקים הו”פר, ונמוכה יותר כאשר ניתנה תוספת חיידקים הט”פר, בהשוואה לביקורת, וכן, השונות בפרמטר זה הייתה גבוהה. נעכלות NDF נפגעה כאשר ניתנה תוספת חיידקים הו”פר בריכוז גבוה מ-107 CFU/g (מספר מושבות חיידקים/גרם), והשתפרה כאשר הריכוז היה נמוך מזה. נעכלות החלבון בבעלי חיים במצב קיום הייתה גבוהה כאשר ניתנה תוספת חיידקים הו”פר, ונמוכה כאשר ניתנה תוספת ח. פורמית, בהשוואה לביקורת. ניצולת החנקן הייתה יעילה יותר בכבשים שאכלו תחמיצים עשבוניים (Grass silage) בתוספת חומצה פורמית וחיידקים הו”פר, בהשוואה לביקורת.
איכות ההחמצה והתחמיצים – תוספת חומצה פורמית, חיידקים הט”פר, ומיקס חיידקים תרמו לתכולת חומר יבש גבוהה יותר בתחמיצים בהשוואה לביקורת. תוספת חומצה פורמית בתחמיצי תירס וקטניות העלתה את תכולת החלבון בתחמיצים. לעומת זאת, שימוש באנזימים גרם לירידה בתכולת החלבון בהשוואה לביקורת. תוספת שני סוגי החיידקים (מיקס של הו”פר ו-הט”פר), ואנזימים, גרמו לירידה בתכולת ה-NDF בהשוואה לתחמיצים ללא תוספים. חיידקים הו”פר גרמו לעלייה ב-pH בתחמיצי תירס, אך ללא שינוי בשאר סוגי התחמיצים. תוספת מיקס חיידקים תרמה לירידה ב-pH בתחמיצים, אך לא בתחמיץ התירס. תוספת חומצה פורמית וחיידקים הו”פר תרמה לריכוז חומצה לקטית גבוה יותר בהשוואה לביקורת. תוספת חומצה פורמית בתחמיצי קטניות גרמה לירידה בריכוז חומצה אצטית בהשוואה לביקורת. תוספת חומצה פורמית גרמה לירידה בריכוז חומצה פרופיונית בתחמיצים, בעוד ששימוש בחיידקים הט”פר גרמו לעלייה בריכוז חומצה פרופיונית בתחמיצי תירס בהשוואה לביקורת. תוספת חיידקים הט”פר גרמו לירידה בריכוז השמרים בתחמיצים, לעומת תוספת מיקס חיידקים שגרמה לעלייה בריכוז השמרים. תוספת חיידקים הו”פר ו-הט”פר גרמו לירידה בספירת עובשים בתחמיץ לעומת הביקורת. תוספת חיידקים הט”פר תרמה לעמידות אירובית (עמידות בעת חשיפה לאוויר) טובה יותר בהשוואה לשאר התוספים ולביקורת.
דיון ומסקנות: תוספת חומצה פורמית תרמה לניצולת חנקן טובה יותר ולהחמצה טובה יותר. בנוסף נצפתה גם עלייה בצריכת המזון, ללא השפעה על תוספת המשקל. תוספת אנזימים תרמה להחמצה טובה יותר ופגעה בנעכלות ה-NDF, עם זאת, לא נמצאה השפעה על ביצועי בעלי החיים. תוספת חיידקים הו”פר תרמה לאיכות התחמיצים, עלייה בצריכת המזון ובנעכלותו, אך ללא השפעה על תוספת המשקל בכבשים. תוספת חיידקים הט”פר תרמה לעמידות אירובית טובה יותר בתחמיצים, לעלייה בצריכת המזון, אך ללא השפעה על תוספת המשקל בכבשים. תוספת מיקס חיידקים תרמה לאיכות ההחמצה, ושיפרה את ביצועי בעלי החיים. נראה ששימוש בחיידקים הו”פר מתאים לתנאי ואיכות ממשק גידול בינוני ומעלה, ושימוש בהם הראה שיפור באיכות התחמיצים ובצריכת המזון באופן עקבי. שימוש בחיידקים הט”פר נמצא כמתאים יותר לחוות קטנות בהן קצב השימוש בתחמיצים איטי יחסית, בגלל תרומתו לשיפור העמידות האירובית לאחר הכרייה והחשיפה לאוויר.
לסיכום: כל מגדל צריך להגדיר לעצמו מהן מטרותיו בהכנת התחמיץ, ובעיקר מהן מגבלותיו – מהו ירק המוצא להחמצה, יכולת הסנכרון בין הקציר, ההובלה להידוק בבור, ולבסוף, קצב ההתקדמות בבור ומידת החשיפה לאוויר. ניתן להכין תחמיץ באיכות מעולה ללא שימוש בתוספים כלשהם, אך חשוב שנבין מהו סוג התוסף וייעודו, וכך נדע לקבל החלטות ניהוליות טובות יותר.
