האם הפכנו למעצמת אנרגיה?

לאחרונה מתגלגל טרנד חדש בתחום תוספי המזון לבע”ח, המנסה לערער את חוקי האנרגיה הבסיסיים. במה מדובר? בהקניית ערך אנרגטי לתוסף מזון, החורג מכל תחום ערכים סביר הניתן להסבירו כימית, תזונתית ופיסיולוגית.

בשנת 1981, הכריז מר יעקב מרידור על המצאת אנרגיה מהפכנית שתשחרר את העולם מעריצותו של הנפט, שאותו, לדבריו, “הערבים יוכלו לשתות”. בהכרזה זו החלה פרשת “הנורה שתאיר את כל רמת גן”. המדענים הגיבו בספקנות. לאחר כשנה, ב-1982, עם הפרסום הפומבי של פרטי אותה ההמצאה, התברר שאין בה ממש, והיא נמסרה למרידור על ידי נוכל שהורשע בפלילים. בעקבות כך, האשימה העיתונות את מרידור בהסתבכויות נוספות במיזמים עסקיים וקראה להתפטרותו. הוא לא נענה לקריאה, אך לא נשא בתפקידים פוליטיים בבחירות אחרי פרשה זו (ויקיפדיה, פרק ג’, פסוק 35 ).

תכולת האנרגיה הגלומה במזון כלשהו נקבעת ככמות הקלוריות המשתחררות בעת שרפתו, בדומה לכל חומר אורגני בטבע; ערך זה פשוט מאד למדידה, במכשיר הנקרא קלורימטר פצצה, המודד בכמה עלתה טמפרטורת המים בעקבות שרפת חומר אורגני כלשהו, או במילים אחרות – כמה חום השתחרר בשרפה. כמות חום זו היא תכולת אנרגית השרפה המרבית הגלומה בחומר, כך, שחומר אורגני אינו יכול להכיל יותר אנרגיה מזו המשתחררת במהלך שרפתו.

כידוע, האנרגיה במזונות אינה זו זמינה במלואה לתהליכי הייצור ברקמות בע”ח, משום שבדרך, במהלך עיבוד המזון, יש איבודי אנרגיה נוספים כמו בצואה, בשתן ובגזים (מתאן), ואיבוד גדול במיוחד של חום. האיבוד יכול להיות גבוה, או נמוך, תלוי בעיקר בשני הפקטורים הבאים:

1 – בהרכבו הכימי של החומר המשפיע על נעכלותו של המזון;

2 – בחום הנוצר בעת עיבוד המזון בתאי הרקמות, בתהליכי המטבוליזם ובמהלך הפרמנטציה בכרס.

האנרגיה שנותרת לאחר האיבודים הנ”ל, זמינה לקיום בע”ח, ליצור תוצרת (חלב ובשר) ולגדילת עובר (בהיריון גבוה). חשוב להדגיש – אין יעילות % 100!! יש מזונות שנעכלותם גבוהה (מרוכזים) ויש כאלו שהיא נמוכה יותר (גסים); יש כאלו שאיבוד החום במטבוליזם הוא גבוה (מזונות גסים במהלך עיבודם בכרס) ויש נמוך (כ- % 20 כמו בשומנים למיניהם); אולם חשוב להדגיש שוב – אין 100% יעילות, דהיינו, לא ייתכן מצב לפיו הערך הקלורי המתקבל בשרפה של המזון, זמין כולו לתהליכי ייצור וקיום; מאידך – לא ייתכן מצב שבו ערך האנרגיה נטו ליצור חלב (NEL), של מזון מסוים, יהיה גבוה יותר מערך האנרגיה המתקבל בעת שרפתו!

אז למה כל ההקדמה הארוכה הזו (שהיא כללית, וממש לא נכנסת לפרטים ולדקויות)? משום שתוך כדי שוטטות מטריציאלית (הסתכלות במטריצות שונות במשקים ככלל, ובערכי אנרגיה בפרט), ראיתי שנרשם לאחד מתוספי המזון ערך אנרגיה נטו של 20 מג”קל לק”ג ח”י! לקוראים ששכחו את החומר, או הבריזו מהשיעור, נזכיר בזאת את משמעות הערך הנ”ל. לכאורה, אם פרה אכלה 1 ק”ג ח”י מתוסף זה, היא אמורה להכניס לגופה 20 מג”קל של אנרגיה נטו לייצור חלב, אשר אמורים להספיק לקיום גופה מחד (בסביבות 10 מג”קל), ולייצור של עוד כ-14-13 ק”ג חלב (כל ק”ג יש לו ערך קלורי של “בסביבות” 0.7 מג”קל). הייתכן? מאיפה הערך? האם מבוסס? האם נקבע משיקולים של הפיכת המזון לאטרקטיבי, למרות מחירו היקר?

או אולי כדי לגרום למניפולציות תזונתיות במנה, כאלו שיגרמו לשינויים באפיוני הייצור כמו ירידה בכמות השומן מוגן במנה (פחות לחץ על האנרגיה)? וכתוצאה, עלייה בחלבון החלב? רק לצורך השוואה, ומתן קנה מידה, הערך של גרעין תירס הוא כ-2, וזה של שומן מוגן – כ-5.84 מג”קל לק”ג ח”י.

הבה נערוך תרגיל מתמטי פשוט. בואו נניח שהתוסף נעכל 100%, ובמהלך עיבודו בגוף אינו מופרש בשתן ואינו מתבזבז כלל כגז, בעת התסיסה בכרס. יתרה מזו, הבה ונניח שבמהלך חילוף החומרים בתאי הרקמות הוא יעיל מאד, לפחות כמו שומן (הנחשב כפחות בזבזני באיבוד חום – יעילות של כ-80%). מכאן, שאם ערך האנרגיה נטו שלו הוא 20 מג”קל, נובע שערך השרפה שלו הוא 20 חלקי 0.8 = 25 מג”קל! משמעות – כל ק”ג חומר יבש של חומר זה, אשר יישרף כחומר דלק, ישחרר 25 מג”קל! על זה אומרים באמריקאית – WOW! למה WOW? – מיד נבין.

הבה ונשווה תוסף זה לחומרי דלק קונבנציונליים, כמו פרופאן (גז בישול) ודלק מכוניות. על פי הספרות, משרפה של 1 ק”ג פרופאן מקבלים 50 מגה ג’אול, או בערכים קלוריים -11.94 מג”קל; משרפה של 1 ק”ג דלק מכוניות מקבלים 42.4 מגה ג’אול, או בערכים קלוריים – 10.13 מג”קל. מכאן שמבחינה אנרגטית, 1 ק”ג תוסף הוא שווה ערך ליותר מ-2 ק”ג גז בישול או דלק מכוניות, ואם נשווה ביניהם ליחידת משקל – דומה להם במחיר (לא הובאו נתונים). באופן יותר ציורי – ק”ג תוסף אשר יוסף למכל הדלק של טויוטה קורולה יאפשר נסיעה משפחתית של 5 נוסעים למרחק של כ-25 ק”מ על כביש 6 (על פי הצהרת היצרן).

אני פונה בקריאה נרגשת לטייקון הידוע, מר תשובה – אתה מאוים מבית, ולטובתך, ראוי שתשקול שנית המשך השקעה בקידוחי גז מול חופי ישראל.

ולסיום, ולצורך הדגמה, אביא דוגמה ממנה באחד המשקים (מצורפת מטה); במקור נרשמה לתוסף במטריצת המזונות ערך אנרגיה של 20 מג”קל לק”ג ח”י. במצב זה, דרישת המינימום לריכוז האנרגיה במנה הייתה 1.78 מג”קל לק”ג ח”י (כיחס, אנרגיה לחומר יבש); בפועל ריכוז האנרגיה של המנה בפתרון היה 1.787; לפנינו מצב “מדהים” – ערך הפתרון באנרגיה (הפרמטר הלוחץ ביותר במנה) היה גבוה יותר מדרישת המינימום, מצב כמעט בלתי אפשרי בתנאי תכנון מנת חולבות.
לצורך המחשת הבעיה של “ערך אנרגטי לא סביר שניתן לתוסף”, קבעתי לתוסף ערך אנרגטי של תירס (2 מגק”ל לק”ג ח”י; ערך גבוה דיו לכל הדעות) במקום הערך שהיה במקור (20 מגק”ל לק”ג ח”י). קיבעתי את הכמויות של המזונות במנה לאלו שהיה בפתרון המקורי (מינימום=מקסימום, כך שנוצר פתרון כפוי). בטבלה המצורפת מוצגת תוצאת הפתרון הכפוי (יחסי תכולות), אשר מבחינת הרכב המזונות שלו היה זהה לחלוטין למקור, אולם ערך הפתרון של האנרגיה במנה שונה מהותית מהמקור: במקום ריכוזיות של 1.787 (במנה המקורית), התקבלה ריכוזיות של 1.746 מג”קל לק”ג ח”י, ערך הנותן את תמונת האנרגיה האמתית של המנה במונחים מקובלים של תכנון מנה בארץ (עם כל הבעייתיות של איך קובעים אנרגיה ומהו ערך נכון…לא זה המקום להעמיק בסוגיה זו). מניפולציות מסוג זה יכולות להצליח ברפת שבה הרפתנות היא בטופ (כמו הרפת ממנה נלקחה הדוגמה המצורפת), ומממשק ההתנהלות, ובמיוחד ממשק ההזנה מעולה עד הפרטים הקטנים; בממשק כזה, משחקי מניפולציה מתמטית במטריצה, נראה שישנו מעט מאד ברמת הייצור… עם זאת, תמחירית (עלות המנה) – המשמעות גדולה מאד.

רפתנים המעורבים בתכנון המנות ברפת – שימו לב לערכי אנרגיה של המזונות במטריצה, ובמידה והם חריגים באופן בולט מהמקובל – בדקו מול אנשי המקצוע; לנושא יש חשיבות כלכלית ותזונתית!