מגדלי מטילות נוהגים להזמין תערובת הטלה 18% חלבון עם קבלת הפרגיות ללול הטלה וחלקם ממשיכים עם תערובת זו מתוך מחשבה שהזנה בתערובת עם חלבון גבוה תגרום למטילה להטיל ביצה גדולה יותר.
החלבון מתפרק לחומצות אמינו המרכיבות אותו ובצורה זו הוא נספג. קיימות כ- 20 חומצות אמינו אשר את חלקן מקבלים מהמזון בלבד (חומצות אמינו חיוניות), ואחרות מיוצרות בגוף (חומצות אמינו לא חיוניות). חלק מחומצות האמינו מיוצרות באופן תעשייתי, וספורטאים, למשל, צורכים חלק מהם באופן קבוע לבניית שריר.
המחקר אפיין את הדרישות של 8 מחומצות האמינו של המטילות, וחלק מחומצות האמינו אלו זמינות באופן סינתטי לשימוש בתערובת ובמחירים אטרקטיביים. על החומצות הזמינות לשימוש נמנות: ליזין, מתיונין, ואלין, תראונין. זאת אומרת, שיש אפשרות לדייק בדרישות המטפח לתערובת על ידי תוספת חומצת אמינו ספציפית, וכך להוריד את רמת החלבון הכללית. כמו שמוסיפים סידנית לתערובת, מאחר ובחומרי הגלם אין מספיק סידן, או מוסיפים שמן כדי לספק אנרגיה, כך אפשר להוסיף לתערובת מטילות חומצות אמינו ולהשלים את המחסור שיש בשימוש בגרעינים בלבד. לדוגמא, בתירס יש 7% חלבון ו 0.21% ח”א ליזין, ובסויה 48% חלבון ו 2.9% ליזין. דרישת הליזין היומית של מטילה בשלב ראשון היא 0.87. כלומר, שילוב ביניהם להרכבת התערובת ללא תוספת ליזין סינתטי יכולה ליצור תערובת עם חלבון גבוה. רמת הסויה תעלה כדי לענות על הדרישה לליזין לתערובת והתוצאה תהיה תערובת עם חלבון גבוה.
השימוש בחומצות אמינו סינתטיות מאפשר להשתמש בח”ג שתכולות ח”א בהם אינן גבוהות, או שח”א מסוימת היא ברמה נמוכה. חומצות אמינו סינתטיות אלו מאפשרות להשתמש בחומרים שונים שבעבר השימוש היה מוגבל בהם מסיבה זו, אך יש כדאיות כלכלית להשתמש בחומרים אלו, או לאור העובדה שהם תורמים מרכיבים אחרים לתערובת, ואת החסר ניתן להשלים בחומצת אמינו סינטטית.
בישראל משווקים פרגיות שלושה מטפחים: לוהמן, היילין ודהקאלב.
קיימים הבדלים בין הקווים השונים מבחינת משקלי הגוף, משקל הביצה, צריכת התערובת וכדאי לשים לב בעת הזמנת התערובת איזה מטילה יש בלול.
בשורות הבאות תהיה התייחסות רק למטילת לוהמן בשל הנוחיות. בהמשך תהיה התייחסות או השוואה לקווים האחרים.
חברת הטיפוח לוהמן ממליצה על 3 תערובות לתקופת ההטלה:
נראה כי 18% חלבון בתערובת, המקובלת להזמנה כתערובת הטלה ראשונה, היא מעין פשרה בין התערובת הראשונה והשניה ע”פ לוהמן.
על פי חוברת המלצות המטפח, צריכת התערובת היומית של פרגית בגיל 20 שבועות, לפני העברת הפרגיות ללול ההטלה עומדת על 94 גרם ליום.
אם נגיש למטילה תערובת הטלה 18% חלבון, בכניסה להטלה, המטילה תצרוך בפועל רק 17 גרם חלבון ולא 18.5 גרם לפי ההמלצה.
זוהי תקופה קריטית בחיי המטילה. המעבר אל לול ההטלה מלווה בסטרס, לול הפרגיות שונה מלול המטילות, מתחילה הטלה על כל השינויים הנובעים מכך, וכל זה בזמן שהמטילה ממשיכה לגדול. כל בעיה בתקופה זו הנוגעת לתערובת ולצריכת התערובת היא משמעותית.
המלצה זו מתאימה לששה חודשי הטלה ראשונים, במהלכן תעלה צריכת התערובת, ויתייצב משקל המטילה. בהנחה שהתנאים לא השתנו (שינוי בטמפרטורה בלול, מחלה), צריכת התערובת מגיעה ל-120 גרם ליום. זה נתון שחקלאים רבים מדווחים.
שימוש בתערובת הטלה 18% בתקופה זו, או עד סוף תקופה ההטלה פירושה צריכת חלבון בפועל של 21.3 גרם חלבון ליום למטילה. בביצה יש 13% חלבון, ולכן ביצה שמשקלה 65 גרם תכיל 8.5 גרם חלבון. המטילה אינה זקוקה לחלבון לצורך גדילה כמו בכניסה להטלה, אלא רק לצרכי קיום. עודפי חלבון במעי מעודדים התפתחות קלוסטרידיה וחיידקים אחרים. עודפי החלבון הנצרכים יהיו צריכים להיות מפונים מהגוף. פינוי עודפי חלבון צורך אנרגיה, מעמיס על המטילה, מגדיל את כמות ההפרשות, מהווה בזבוז כסף במחיר התערובת ומגביר את זיהום הסביבה.
ההפרש בין הרצוי לנצרך גדל עם התבגרות המטילה, בשלב האחרון לחייה בלול. כמות החלבון היומית הנדרשת יורדת משתי סיבות: אחוז ההטלה יורד וכמו בשלב הקודם, דרישות החלבון לקיום יורדות. במקום צריכת חלבון רצויה של 16.84 גרם ליום, צריכת החלבון בפועל היא 20.02 גרם ליום. לא נדרש ויקר.
באותו אופן אפשר לחשב עבור צריכת ליזין או עבור כל חומצת אמינו אחרת או מרכיב תערובת אחר (סידן, זרחן, מלח ועוד).
מעקב אחרי צריכת תערובת היומית ומשקל המטילה מאפשר להתאים את רמת החלבון המוגשת למטילה במהלך תקופת ההטלה, במיוחד במטילה המודרנית שממשיכה להטיל עד 100 שבועות ללא הנשרה.
