השפעת האכלת ערב לעומת האכלת בוקר על ביצועי פרות חלב במהלך הקיץ

פרת החלב גבוהת התנובה, מהיותה בע”ח ביצרנות גבוהה, סובלת במהלך חודשי הקיץ מעומס חום הפוגע בצריכת המזון וביצרנות (כמו גם פרמטרים נוספים כמו פוריות ובריאות). שינוי מועד חלוקת המזון לשעות הערב עשויה לעזור להתמודד עם הבעיות הנ”ל מתוך הנחה כי בשעות הערב, בהן עומס החום נמוך יותר, הפרות יהיו פעילות יותר, צריכת המזון תעלה ואיתה היצרנות. לפרות, בדומה ליונקים רבים אחרים, ישנו “שעון” פנימי (השעון הצירקדי) הפועל במחזור פיזיולוגי קבוע של 24 שעות ומשפיע על מגוון תהליכים פיזיולוגיים כדוגמת, שעות פעילות, טמפרטורת גוף והפרשת הורמונים. אלו, מופיעים בדפוס קבוע לאורך היממה. צריכת המזון מוכתבת אף היא ע”י השעון הצירקדי ומתרחשת בעיקרה בטווח הזמן שבין הזריחה לשקיעה. שינוי שעת ההאכלה חייב “לגרור” איתו שינוי וסנכרון, בהתאם לשעת ההאכלה, של תהליכים פיזיולוגים רבים המוכתבים ע”י השעון הצירקדי. אחרת, לשינוי שכזה עלולה להיות השפעה שלילית על בריאות בע”ח.

עבודה שנעשתה ב-2014 מצאה כי הזזת שעת ההאכלה מהבוקר לערב (בהעדר עומס חום), לא פגעה בתנובת החלב והרכבו, וכן לא פגעה בנעכלות הח”י ובהתנהגות הרביצה של הפרות (מה שמעיד על רווחתן ובריאותן). ממצאים אלו מעידים כי השעון הצירקאדי הצליח להתאים עצמו לשינוי וחלה “תזוזה” לאורך ציר היממה בדפוס הפרמטרים שנמדדו. הניסוי הנוכחי נערך בחודשים אוגוסט-ספטמבר (סוף הקיץ) בפנסילבניה ובו נבחנה השפעת האכלת לילה על דפוס צריכת המזון של הפרות במהלך עומס חום. טמפרטורת השיא שנמדדה בניסוי הייתה 25.7±1.21 מ”צ (ערך שאינו משקף עקת חום טיפוסית בישראל; הערת המתרגם). הניסוי כלל 12 פרות, ששהו ברפת מחקר, קשורות בתאי רביצה (tie stalls), וניזונות פרטנית במתכונת של crossover design. כל תקופת ניסוי נמשכה 14 ימים במהלך יממה 18 שעות אור ו-6 שעות חשכה. הניסוי כלל 2 טיפולים:

(1) האכלה בודדת ביום בשעה 8:30;

(2) האכלה בודדת ביום בשעה 20:30.

הפרות נחלבו פעמיים ביום בשעות 5:00 בבוקר ו-17:00 אחה”צ (יש להניח שפרות הקשורות בתאי רביצה, אינן מגלות התנהגות רגילה של פרות בסככת מרבץ, כמקובל בישראל, הן ברמת ההיררכיה החברתית בסככה, והן ברמת התנהגות האכילה החופשית באבוס; הערת המתרגם).

תוצאות

תנובת החלב ורכיביו לא הושפעו מזמן חלוקת המזון. צריכת המזון במהלך השעתיים הראשונות לאחר חלוקת המזון הייתה ב-64% גדולה יותר בהאבסת הלילה לעומת האבסת היום, ערך העלול להגביר את הסיכון לאצידוזיס תת קליני (SARA), אולם פרמטר זה, לא נבדק בעבודה הנוכחית. ההשפעה של האבסת לילה על צריכת המזון (המועטה) בשעות אחה”צ והלילה הייתה מוגבלת. סה”כ צריכת המזון היומית בהאבסת הלילה היתה נמוכה ב-1.7 ק”ג ח”י/יום בהשוואה להאבסת היום. מאידך, במחקרים קודמים שנערכו במהלך החורף (בהעדר עומס חום – כ-20 מ”צ), נמצא שהעברת ההאכלה לשעות הלילה לא השפיעה על צריכת המזון. בעבודה הנוכחית בהשפעת האבסת הלילה נעכלות ח”י פחתה ב-0.7 יחידות %, ונעכלות ה-NDF פחתה ב-0.8 יחידות %. ייתכן והעליה החדה שהתרחשה בצריכת המזון בשעות הלילה, היא האחראית לירידת הנעכלות, או במנגנון של הגברת קצב זרימת המעכל, או הגברת חומציות הכרס ותמותת חיידקים צלולוליטיים או שניהם יחדיו. בפרות המואבסות בשעות הבוקר, השעות הקודמות להאכלה הן שעות בהן צריכת המזון נמוכה (שעות הלילה). לעומת זאת, כאשר ההאכלה מועברת לשעות הערב, ישנה, באופן יחסי, אכילה גבוהה יותר של מזון בשעות הקודמות להאבסה (שעות אחה”צ). כתוצאה מכך, נוצר מצב שריכוז העמילן בכרס לפני ההאכלה הערב (ששם למעשה מתרחשת עיקר האכילה), גבוה ביחס להאכלת היום. לכן, נראה ששינוי מועד ההאבסה גורם להמצאות סביבת כרס שונה בזמן חלוקת המזון והאכילה העיקרית. הדבר בא לידי ביטוי גם בירידה ושינוי בשיעור הנעכלות של המרכיבים השונים. גורם אפשרי נוסף שעלול להשפיע על הנעכלות, זו העובדה כי שינויי בזמן ההאכלה משנה גם את דפוס העלאת הגירה, גורם בעל חשיבות בהקשר לנעכלות (פרמטר זה לא נבחן במאמר זה).

בעבודה נמצא כי טמפרטורת הגוף המקסימלית נמדדה בשעה 18:49 בהאכלת הלילה, לעומת שעה 22:40 בהאכלת היום. בשאר שעות היממה לא היה הבדל מובהק בין הקבוצות. “תזוזת” השעה ביום בה מתקבלת טמפ’ גוף מקסימאלית מעידה כי ניתן לשנות את השעון הביולוגי של הפרה באמצעות המזון, דבר שקשה לשנותו למעט מניפולציות באמצעות “משחק” בשעות האור ביממה. האכלת הלילה השפיעה על דפוס הפרשת האינסולין וגרמה לתזוזה שלו לאורך ציר היממה. בשעות הלילה עלתה רמת האינסולין ביחס להאכלת הבוקר, עליה של 98% בשעה 23:00 ושל 25% בשעה 03:00. עליה זו מיוחסת לעליה בצריכת המזון המתרחשת לאחר חלוקת המזון. לעומת זאת, במהלך שעות היום, רמת האינסולין הייתה נמוכה יותר מזו של האכלת היום (ירידה של 28%8 בשעה 15:00 ו-56% בשעה 18:00). עליה ברמת האינסולין מובילה לירידה ברמת הגלוקוז בדם (תפקיד האינסולין להכניס את הגלוקוז מהדם לתאים; הערת המתרגם) דבר שעלול לגרום לחוסר גלוקוז בעטין ולפגיעה בייצור החלב. תופעה זו לא נצפתה בניסוי זה אולם יש לתת עליה את הדעת במיוחד בעומס החום הכבד ששורר בישראל. ייתכן ועומס חום כבד יוביל להפרש גובה יותר בצריכת המזון בין המזון הנצרך לאחר חלוקת מזון טרי לזה שנצרך לאורך שאר היממה, דבר שיעצים את המגמה הנ”ל (הערת המתרגם).

הערת כללית של המתרגם: המאמר איננו מתייחס לקירובי מזון וצינונים. פתרונות ממשקיים אלו, העוזרים בהתמודדות עם עקת חום, מושרשים היטב ברפת הישראלית. לכן, נכון יהיה לבחון כל מניפולציה אחרת תחת תנאי הממשק בארץ. שינוי שעת ההאכלה המדוברת במאמר שיפרה למעשה את ניצולת המזון. ייתכן ותקופות המעבר, לפני התחלה מסיבית של תוכנית צינונים, הן התקופות הרלוונטיות בכדי לבחון נושא זה בארץ.