אוריאל כהן, המחלקה לתזונה, "אמבר"
DDGS הינו תוצר לוואי של תעשיית האתנול, המבוססת על עמילן גרעיני תירס, ומהווה מקור חלבון חשוב בהזנת עדר החלב בישראל. עד 2004 השימוש היה ב-DDGS רגיל – חומר לוואי בתהליך ייצור כוהל אתילי למשקאות אלכוהוליים. בהמשך, עם ההתפתחות תעשיית האתנול כחלופה לדלק, גבר השימוש ב-DDGS גולד (עקב צבעו הזהוב) שנחשב לאיכותי יותר. בארה”ב נפוצים 2 סוגים של החומר: חומר לח – (Distillers Grains with Solubles) DGS, וחומר מיובש – Dry Distilled Grain with Solubles) DDG). ה-DDGS יבש, מכאן יתרונו – חיי מדף ארוכים. הודות לדור חדש של מפעלים, מוצרי לוואי אלו עשירים יותר בחלבון, אנרגיה וזרחן זמין דבר שמעיד על התייעלות בתהליך התסיסה. עבודות מחקר מכ-50 מפעלי אתנול מהדור החדש מראות ערכים % 31 ו-2.26 מגק”ל בח”י לחלבון ואנרגיה, בהתאמה. במפעלי הדור החדש אין במוצר הלוואי עמילן בעוד שבדור הישן היה % 5-10 עמילן כתוצאה מתסיסה לא מושלמת של השמרים. בתהליך ייצור האתנול ישנו שימוש בגופרית לשם בקרת ה-pH וניקיון מערכת הייצור, המועברת בתום התהליך ל-DDGS; כל עוד רמת הגופרית בחומר הלוואי נמוכה ונעה בין % 0.5-0.7 היא אינה מהווה בעיה תזונתית. כמו בחומרי לוואי רבים, גם ב-DDGS קיימת שונות בתכולות הכימיות של המוצר המושפעת בעיקר מכמות המומסים (Solubles) שבמי-השרייה, המוספים לחומר בתום התהליך. תזקיק גרעינים (DG) ללא המומסים מכיל יותר חלבון, ופחות אנרגיה, זרחן וגופרית. חשוב להדגיש שכאשר ב-DDGS יש רמה גבוהה של שומן (מעל % 15) או זרחן (מעל % 1), הדבר מצביע על הוספה גדולה מהנורמלי של המומסים, או על תקלה בתהליך ההפרדה של המומסים. כאשר מוסף 0 עד % 100 מהחומר הנוזלי, לתזקיק הגרעינים, שמיובש בהמשך, מתקבל DDGS עם תכולת שמן של % 8.9 עד % 11.7 בח”י בהתאמה, כמו כן יש גידול דומה בשיעור זרחן וגופרית וירידת מה בשיעור החלבון.
מכאן, שטכניקת ההפרדה ושעור הוספת המומסים יקבע את התכולות הכימיות, כך שמן הראוי לשקול שימוש בחומרים מזדמנים. DDGS הינו מקור טוב לחלבון שרידי בכרס ושיעורו נע בין 47-64% משיעור החלבון. כאשר נמצא חלבון שרידי גבוה במיוחד (מעל 80%) יש חשש לחימום יתר בתהליך ולהיווצרות חלבון שאינו נעכל (ADIN) אשר אינו מומלץ לשימוש. ב-DDGS כמו במוצרי תירס אחרים, ליזין נחשבת לח’ האמינו המגבילה, וזו אף חומצת האמינו הרגישה ביותר לחימום יתר; מאידך, ה-DDGS נחשב למקור טוב של מתיונין. צבע החומר (בהיר/כהה) יכול להוות אינדיקציה לאיכות החלבון (ראו מאמר באתר אמבר), אם כי פרמטר זה בלבד יכול להטעות. DDGS מכיל 38-40% NDF בעל נעכלות גבוהה של 62-71% ואף יותר. עם זאת, עקב גודל החלקיקים הקטן, שעור ה-NDF האפקטיבי שלו נמוך ולכן יש להחשיבו כמזון מרוכז בלבד, התורם אנרגיה וחלבון ללא פגיעה ב-pH הכרס (בניגוד לעמילן).
במחקרים שהשוו מנות המכילות DGS לעומת אלו המכילות כ.סויה, לא נמצא הבדל בתנובת החלב. בנוסף, נמצא כי כאשר נעשה שימוש בDGS כהה כתחליף לכ.סויה, היה יתרון בתנובה לטובת המנה המכילה סויה, אשר נבע כנראה מחימום יתר, ופגיעה בזמינות החלבון של ה-DGS. בעבודה אחרת, בה ניתן DGS בשיעור 15% מהמנה, לאורך תחלובה שלמה, כניסה ליובש ותחלובה עוקבת, לא נמצא הבדל בתנובת החלב ופרמטרים של פוריות ובריאות בהשוואה למנת ביקורת; אך נמצא יתרון לריכוזי השומן והחלבון בחלב, וכן ליעילות היצור במנת ה-DGS.
בבחינת הוספת DGS למנה כתחליף למזונות עמילניים (גרעינים) נמצא כי לא הייתה פגיעה ואף הייתה עליה מסוימת בתנובה, כמו כן היה יתרון ליעילות המזון. הרכב החלב בדרך כלל אינו מושפע מהוספת DGS למנה כאשר נשמרת אספקה מספקת של סיב אפקטיבי. החלבון לעיתים רחוקות מושפע מהוספת DGS למנה, במנות שיש בהן מעל 30% DGS, אשר אינן מאוזנות בחומצות אמינו, מחסור בליזין עלול לגרום לפגיעה ביצור חלבון החלב.
כמות מיטבית להאבסה: בסקר שנעשה נמצא כי במתן DDGS ברמה של עד 30% מהח”י תנובת החלב לא נפגעה, בעוד שב-DGS (המוצר הרטוב) המגבלה הייתה 20% מהח”י כנראה עקב פגיעה בצריכת המזון מהיות המנה רטובה מידי וגרימה למילוי הכרס. בעבודה שבחנה שימוש ב-DDGS, נמצאה עליה לינארית בייצור חלב בשימוש מ-0 עד 30% במנה. על פי המחברים, הגישה המקובלת היא שימוש ב-DDGS או ב-DGS עד רמה של כ-20% מהמנה. חלבון ה-DDGS יכול להחליף חלק ניכר מחלבון של כ. סויה (במנות שמבוססות על כ. סויה) וכמובן חלק ניכר מחלבון התירס במנות עתירות תירס. בתנאים מסוימים, שילוב של החומרים הללו במנות פיטום עגלים, עד רמה של 50%, לא פגע בביצועים. שילובי DDGS בתערובת סטרטר ברמה של 0, 28 או 56% מהח”י, לא פגע בביצועי הגדילה של העגלות; התפתחות פפילות הכרס הייתה אופטימלי כאשר ניתן 28% מהח”י DDGS. שילוב מושכל של DDGS במנה מאוזנת של עגלות בוגרות אינו מהווה בעיה, כמו גם שילוב של עד כ-10% במנת יבשות.
לסיכום: אין הבדל מהותי בין DGS ל- DDGS בעבודה שנסקרה. יש לגלות ערנות לגבי השונות בהרכב הכימי של החומר בין משלוחים/ספקים שונים, במיוחד לגבי השונות בתכולת השומן, החלבון או הזרחן אשר משפיעים על האיכות וכדאיות השימוש. מומלץ לבצע בדיקות סדירות, ולא להסתמך על ערכי טבלאות. שומן ה-DDGS (שמן תירס) כמרבית השומן צמחי, הוא שומן בלתי רווי העובר הרוויה ע”י חיידקי הכרס. מחד – שומן זה תורם אנרגיה למנה ולפרה, מאידך, ברמת שומן גבוהה ואו בשילוב מוגזם, עלול לפגוע בכרום התא של החיידקים במיוחד אלה המפרקים תאית בכרס ולכן בנעכלות דופן התא בכרס וכן, דיכוי יצור שומן החלב .בנוסף לריכוז החלבון, יש לבחון את שעור החלבון השרידי וכן, את זה שלא נעכל (ADIN); בנוסף, יש להתחשב במחסור בחומצת אמינו ליזין, וזמינותה, במיוחד בהזנת עופות, אך גם בעת איזון מנה לחומצות אמינו ברפת החלב. יש לקחת בחשבון, שבמידה ותירס המקור היה נגוע במיקוטוקסינים, ריכוזם בחומר הלוואי עלול לעלות עד פי 3.
מעניין יהיה לבדוק יותר שימוש DDGS מהמקובל כיום ברפת הישראלית (כפוף לכדאיות כלכלית כמובן).
(רשימת הספרות המלאה שמורה וזמינה אצל המחבר).
